שז – הבדלי גרסאות

בשנת [[1987]] ניסתה שז את כוחה כ[[זמרת]] ונגנית גיטרה והתגלתה על ידי [[מוטי שהרבני]]. היא הקליטה מספר שירים אישיים, פמיניסטיים, כבדים, פרובוקטיביים וחריפים שכתבה והלחינה (את רובם) בליווי [[גיטרה אקוסטית]] מתוגברת, ביניהם "ככה אלוהים תעשה שאני אמות", "הקפה שלי" (תרגום של שז לשיר של [[חנא אבו חנא]] בלחן של [[יהודה בן-מוחא]]), "רוח רפאים", "רק ליטוף קטן", "עכשיו הם מוציאים לי לשון", "בדרך החוצה", "חמודה'לה חלתה בסרטן", "לא רוצה יותר להיות חתיכה" וכן "הכל זין" (נקרא גם "הזין היהודי"), שהוקלט במקור עם הצמד [[פוליאנה פרנק]] בתחילת דרכו, שאירח אותה באחת מהופעותיו, ו"בשר זה רצח" שהוא תרגום עברי של [[קובי אור]] לשיר "[[Meat Is Murder]]" של [[הסמית'ס]] בלחן של יהודה בן-מוחא. בין שירים אלו שכללו מוטיבים של [[אלימות מינית]], [[גילוי עריות]], [[כאב]] ו[[מוות]], נכללו גם שירים שקטים ואופטימיים כגון "לכי אל מקום אחר", "שיר מנוחה" ו"בדרך החוצה" שבהם באו לידי ביטוי מוטיבים של תפילה, אמונה וגבורה. "עיר צעצוע", שהולחן בידי [[אליוט (זמרת)|אליוט]] למילים של שז ומשלב קריאה ו[[זמרה|שירה]], היה הבולט מביניהם והיא אף חיממה הופעה של [[נושאי המגבעת]] עם שיר זה. רבים מהשירים שהקליטה באותה תקופה מופיעים על גבי הקלטות "עיר צעצוע - חזרה ביתית", "חזרות 1" ו"חזרות 2" שיצאו ב-1987, אך רובם למעט "עיר צעצוע", "בשר זה רצח" ו"הכל זין" לא זכו להתייחסות.