המרד היעקוביטי של 1745 – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 47:
לאחר דיכוי המרד השלטונות הבריטים הכו את הסקוטים ביד קשה במטרה להשליט סדר ולמנוע תסיסות עתידיות, כחלק מכך הוטלו חוקים רבים כנגד התרבות ה[[שבט סקוטי|שבטית]] והכוח המנהלי והחברתי של השבט והאצולה הסקוטית, חוקים שנאכפו על ידי יחידות צבאיות בריטיות שגוייסו ברחבי סקוטלנד ובראשם אצילים נאמנים לכתר הבריטי. בין היתר אצילים רבים איבדו את תאריהם וכוחות צבאיים של שבטים בוטלו, כך נאסר שימוש בנשק, [[טארטן]] ואף נאסר שימוש ב[[חצאית סקוטית]] - איסורים שבהדרגה הורמו ומותנו. מנהיגי המרד נאסרו ונשלחו לגלות, שלושה מהם הוצאו להורג בהם רוזן קילמרנוק, הלורד בלמרינו מ[[שבט אליפינסטון]] והלורד לובט מ[[שבט פרייזר]], מפקד 'רגימנט קמרון' ארצ'יבלד קמרון ([[שבט קמרון]]) הוסגר אף הוא בהמשך והוצא להורג ביוני [[1753]] ב[[מצודת לונדון]] - הוא אחרון המוצאים להורג לאחר המרד.
[[הנסיך צ'ארלי היפה]] ברח ל[[צרפת]] אחרי כישלון המרד, שם הוא התקבל כגיבור על העמידה מול השלטון הבריטי. בהמשך מעמד זה דעך והוא עצמו שקע לבדידות ואלכוהוליזם, הוא גורש מצרפת ב-1748 ועבר לרומא שם נפטר בשנת [[1788]] אחרי שאישתו וחבריו עזבו את צידו. בשנים שלאחר המרד כאמור התגבר גיוס לוחמים סקוטיים לשורות [[הצבא הבריטי]] ואלו התבלטו במראה הייחודי כשהם לבושי חצאיות סקוטיות וצועדים לצלילי חמת חלילים, הם נתפסו כלוחמים אמיצים במיוחד (לצד עמים 'לוחמנים' אחרים ברחבי [[האימפריה הבריטית]] כגון ה[[גורקה]] וה[[סיקים]]) ונאמנים במיוחד אשר כבייכול החליפו את מערכת הנאמנות השבטית שלהם בנאמנות לאומה הבריטית.
==המרד בתרבות==
למרד מקום חשוב בהיסטוריה הסקוטית ובהגדרת תרבות השבטים ההיילנדים. התדמית הרומנטית של לוחמי סקוטלנד מסתערים על החיילים הסדירים ושירת הברבור של אורח החיים העצמאי והלוחמני של שבטי הרמה הסקוטיים, זכתה במהלך [[המאה ה-19]] להתעסקות רבה כחלק מהתנועה הרומנטית של [[התקופה הוויקטוריאנית]] בממלכה המאוחדת ואירופה.
==ראו גם==
| |||