שמעה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
DrAbecassis (שיחה | תרומות) הוספת רובריקה של גיאוגרפיה |
DrAbecassis (שיחה | תרומות) הוספת מידע |
||
שורה 13:
'''שִׁמְעָה''' היא התיישבות יהודית או [[התנחלות]] במתכונת [[יישוב קהילתי]] בדרום [[הר חברון]], השייך ל[[מועצה אזורית הר חברון|מועצה האזורית הר חברון]]. היישוב מוגדר [[חילונים|חילוני]], מהבודדים המוגדרים כך ביהודה ושומרון. היישוב ממוקם כ- 30 ק"מ צפונית מזרחית לעיר באר שבע, וכ- 20 ק"מ דרומית לעיר [[חברון]]. כמו כן, הישוב ממוקם על כביש 60 במרחק של 9 ק"מ ממעבר מיתר (מעבר יבשתי אזרחי בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלסטינית)<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.maavarim.mod.gov.il/he/Pages/default.aspx|הכותב=|כותרת=רשות המעברים|אתר=www.maavarim.mod.gov.il|תאריך=|תאריך_וידוא=2020-04-10}}</ref>. היישוב הוקם בסיוע תנועת [[אמנה (ארגון)|אמנה]].
בצמידות לשמעה קיים ישוב
== גאוגרפיה ==
שורה 31:
=== תקופת המקרא ===
הכפר [[סמוע]] שוכן 9 ק"מ מזרחית לישוב שמעה (5 ק"מ בקו אווירי) ומעיד בשמו על הישוב היהודי המקראי אשתמוע. בשנת 1838 זיהה [[אדוארד רובינסון]] את סמוע עם אשתמוע המקראית<ref>Robinson and Smith, 1841, vol 2, p. 194.</ref><ref>E. Robinson, Biblical researches in Palestine, and in the adjacent regions, Volume I, p. 494. London 1856.</ref>. הוא תיאר את סמוע ככפר "משמעותי מלא צאן ועדרים". הוא מצא גם שרידי קירות שנבנו מאבנים גדולות מאוד, שחלקם היו באורך של יותר מ -10 מטרים<ref>Robinson and Smith, 1841, vol 2, pp. 626-7.</ref>.
אֶשְׁתְּמֹעַ הייתה יישוב מקראי שהתקיים לפחות עד המאה הרביעית לספירה, ונזכרה בספר יהושע, המתאר את ראשית תולדות עם ישראל בארץ כנען, החל מרגע הכניסה לארץ כנען ועד מות יהושע בן נון. הספר קרוי על שמו של יהושע, מנהיג עם ישראל לאחר מות משה רבנו, אשר הוביל את תהליך מעבר הירדן וכיבוש הארץ.
עם ישראל הקדום היה מורכב מ- 12 שבטים ועוד כוהנים ולוויים. מאחר והלוויים והכוהנים לא קיבלו חלק ונחלה בארץ ישראל כשאר השבטים, נצטווה העם בתורה להעניק להם ערים שישמשו עבורם מקום מגורים בארץ ישראל וכן
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: תְּנוּ לָכֶם אֶת-עָרֵי הַמִּקְלָט, אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד-מֹשֶׁה. לָנוּס שָׁמָּה רוֹצֵחַ, מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה בִּבְלִי-דָעַת; וְהָיוּ לָכֶם לְמִקְלָט, מִגֹּאֵל הַדָּם. וְנָס אֶל-אַחַת מֵהֶעָרִים הָאֵלֶּה, וְעָמַד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר, וְדִבֶּר בְּאָזְנֵי זִקְנֵי הָעִיר-הַהִיא, אֶת-דְּבָרָיו; וְאָסְפוּ אֹתוֹ הָעִירָה אֲלֵיהֶם, וְנָתְנוּ-לוֹ מָקוֹם וְיָשַׁב עִמָּם. וְכִי יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם, אַחֲרָיו, וְלֹא-יַסְגִּרוּ אֶת-הָרֹצֵחַ, בְּיָדוֹ: כִּי בִבְלִי-דַעַת הִכָּה אֶת-רֵעֵהוּ, וְלֹא-שֹׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם. וְיָשַׁב בָּעִיר הַהִיא, עַד-עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט, עַד-מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; אָז יָשׁוּב הָרוֹצֵחַ, וּבָא אֶל-עִירוֹ וְאֶל-בֵּיתוֹ--אֶל-הָעִיר, אֲשֶׁר-נָס מִשָּׁם. וַיַּקְדִּשׁוּ אֶת-קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל, בְּהַר נַפְתָּלִי, וְאֶת-שְׁכֶם, בְּהַר אֶפְרָיִם; וְאֶת-קִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן, בְּהַר יְהוּדָה. וּמֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ, מִזְרָחָה, נָתְנוּ אֶת-בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בַּמִּישֹׁר, מִמַּטֵּה רְאוּבֵן; וְאֶת-רָאמֹת בַּגִּלְעָד מִמַּטֵּה-גָד, וְאֶת-גלון (גּוֹלָן) בַּבָּשָׁן מִמַּטֵּה מְנַשֶּׁה. אֵלֶּה הָיוּ עָרֵי הַמּוּעָדָה לְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם, לָנוּס שָׁמָּה, כָּל-מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה; וְלֹא יָמוּת, בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם, עַד-עָמְדוֹ, לִפְנֵי הָעֵדָה"<ref>ספר יהושע, פרק כ'.</ref>.
שורה 41:
כאשר הרוצח היה מגיע אל העיר, היו זקני העיר חוקרים את אופי הרצח. אם הרצח נעשה במזיד, היו הזקנים מוסרים את הרוצח לידי בית דין על מנת לדונו ולעונשו כראוי לו. לעומת זאת, אם הרצח היה בשוגג, כלשון הכתוב: "בִבְלִי דַעַת הִכָּה אֶת רֵעֵהוּ וְלֹא שׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם", היה על הרוצח להתיישב בעיר המקלט עד מותו של הכהן הגדול באותה תקופה, ואסור היה להורגו ואם הרגו גואל הדם בתוך עיר המקלט חייב מיתה כרוצח במזיד. בערי המקלט נקטו באמצעי זהירות רבים על מנת למנוע מהגולים מקרה נוסף של רוצח בשגגה. לאחר שמת הכהן הגדול, רשאי היה הרוצח לשוב לעירו. לפיכך מסופר בתלמוד שאמותיהם של הכהנים הגדולים, היו מחלקות מיני מזון לשוהים בערי המקלט, שלא יתפללו על מות בניהם. אם הרוצח יצא מעירו לפני תום הזמן, לגואל הדם מותר להורגו ללא משפט.
סך הכול היו ארבעים ושמונה ערים בארץ ישראל שיועדו לכוהנים וללוויים ונמנו כמו כן כערי מקלט. שלוש עשרה ערים מתוכם היו [[עיר כהנים|ערי כהנים]], אשתמוע הייתה ביניהם ונמסרה לכוהנים משבט יהודה, ככתוב בספר יהושע ובספר דברי הימים:
"וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, נָתְנוּ אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ, אֶת-חֶבְרוֹן וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת-לִבְנָה וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ, וְאֶת-יַתִּר, וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ, וְאֶת אֶשְׁתְּמֹעַ וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ".
שורה 52:
[[אוסביוס מקיסריה]] כתב על אשתמוע: "כפר גדול מאוד של יהודים בדרומא מצפון לענים (היום [[חורבת ענים|חורבת עָנִים]]) בתחום אלויתרופוליס (היום בית גוברין)"<ref>אונומסטיקון עמ' 86.</ref>.
בסמוע נתגלו שרידים רבים, המעידים על יישוב גדול ומבוסס בתקופת המשנה והתלמוד. החשוב שבהם הוא בית הכנסת הגדול, שהפך למסגד בזמן [[צלאח א-דין]]<ref>Conder and Kitchener, 1883, SWP III, pp. 412-413.</ref><ref>Pringle, 1997, p. 118.</ref>, שנחשף במרכז הכפר ובחצרותיו נמצאו, בשימוש משני, שברים ארכיטקטוניים ובהם סמלים יהודיים אופייניים.
=== התקופה העות'מאנית ===
הכפר סמוע, שולב
על הכפר בתקופת השלטון העות'מאני כתב [[חיים יוסף דוד אזולאי|החיד"א]] (הרב חיים יוסף אזולאי) בספר "מעגל טוב", כי הוא עבר במקום בסוף שנת 1772 בדרכו מחברון לאל-עריש, וכי תושבי שמוע הטילו מס מיוחד על זרים שעברו בגבולות העיר<ref>דוד עמית. יוני 1993. על מקור תוכניותיהם של בתי-הכנסת בדרום הר-יהודה, מתוך "קתדרה" לתולדות ארץ ישראל וישוביה (68). יד יצחק בן צבי: ירושלים.</ref>.
שורה 97:
בשנת 1982, בסמיכות לאשתמוע המקראית, נוסד היישוב כ[[היאחזות נח"ל]] בשם נטע שאוזרחה בשם שמעה בשנת [[1988]]{{הערה|{{מעריב|רפאל מן|אושר ישוב חדש בדרום הר חברון|1988/07/11|01010}}}}.
החל משנת 1994, במסגרת הסכמי אוסלו בין מדינת ישראל לבין הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), שמעה נמצאת בשליטת מדינת ישראל והכפרים הסמוכים [[סמוע]] ו[[ח'ירבת א-סימיא|סימיא]] נמצאות בשליטת הרשות הפלסטינית. נכון לשנת 2007, סמוע מונה כ- 20,000 תושבים. נכון לשנת 2020, שמעה מונה כ- 800 תושבים<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://data.gov.il/dataset/residents_in_israel_by_communities_and_age_groups/resource/64edd0ee-3d5d-43ce-8562-c336c24dbc1f|הכותב=|כותרת=מרשם האוכלוסין, מדינת ישראל|אתר=|תאריך=}}</ref>.
בסמוך ליישוב מספר אתרים [[ארכאולוגיה|ארכאולוגיים]], ובהם ח'רבת שויכה, כקילומטר מצפון ליישוב, המזוהה עם [[שוכה|שׂוֹכֹה]] ה[[תקופת המקרא|מקראית]] שב[[הר חברון]]{{הערה|{{תנ"ך|יהושע|טו|מח}}.}}.
| |||