המרד היעקוביטי של 1745 – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קטגוריה:מרידות באמצעות HotCat
מ החלפות (גויסו, אשתו, מאחר ש, היתרון )
שורה 19:
|צד ראשון= [[קובץ:Flag of Great Britain (1707–1800).svg|22px]] [[ממלכת בריטניה הגדולה]]
|צד שני= [[קובץ:Jacobite Standard (1745).svg|22px]] [[יעקוביטים]]
|ראש מדינה ראשון=
|ראש מדינה שני=
|מפקד ראשון= [[קובץ:Flag of Great Britain (1707–1800).svg|22px]] [[הנסיך ויליאם אוגוסטוס, דוכס קמברלנד|דוכס קמברלנד]]{{ש}}[[קובץ:Flag of Great Britain (1707–1800).svg|22px]] [[ליוטננט גנרל]] ג'ון קופ{{ש}}[[קובץ:Flag of Great Britain (1707–1800).svg|22px]] [[פילדמרשל]] ג'ון וייד
|מפקד שני= [[קובץ:Jacobite Standard (1745).svg|22px]] [[צ'ארלס אדוארד סטיוארט|צ'ארלס סטיוארט]]{{ש}}[[קובץ:Jacobite Standard (1745).svg|22px]] לורד ג'ורג' מארי{{ש}}[[קובץ:Jacobite Standard (1745).svg|22px]] סר ג'ון ויליאם אוסליבן
שורה 32:
 
==מהלך המרד==
כוחות היעקוביטים גוייסוגויסו על ידי אצילים סקוטים מקומיים משבטים שונים בעיקר מ[[שבט מארי]], [[שבט מקדונלד|מקדונלד]], [[שבט קמרון|קמרון]], [[שבט פרייזר|פרייזר]] ומ[[שבט גורדון]], הכוח הראשוני כלל כ-2,500 לוחמים אשר החל בהתקדמות דרומה לכיוון [[אדינבורו]] ואל תוך אנגליה. לאחר מספר הצלחות בדרום סקוטנד כולל הבסת כוח בריטי בקרב פרסטונפנס וכיבוש אדינבורו (מלבד [[טירת אדינבורו|הטירה]] שלא נפלה) הכוח היעקוביטי גדל לכ-5,000, ואלו חצו אל תוך אנגליה בתחילת נובמבר 1745 בשאיפה לחבור ליעקוביטים אנגלים ולקבל תגבורת מ[[צרפת]]. היעקוביטים כבשו את [[קרלייל (אנגליה)|קרלייל]] בצפון אנגליה ומשם המשיכו דרומה וכבשו את [[מנצ'סטר]] ב-[[29 בנובמבר]], לאחר מכן הגיע הכוח ל[[דרבי (עיר)|דרבי]] - אך משום שלא הגיעה נחיתת כוחות צרפתיים ומשום שלא הייתה תסיסה אנגלית משמעותית בסיוע המרד, הכוח החליט לחזור חזרה לסקוטלנד.
 
בסוף דצמבר הצבא היעקוביטי עבר חזרה את הגבול לסקוטלנד ומספר ימים לאחר מכן קרלייל נפלה חזרה לידי הבריטים וכ-300 מורדים אנגלים ("רגימנט מנצ'סטר") שהצטרפו ליעקוביטים נפלו בשבי הכוחות הבריטים. בתחילת ינואר הצבא היעקוביטי החל לצור בעזרת ארטיליריה שסיפקה [[צרפת]] על [[טירת סטירלינג]] כס המלוכה הסקוטית, באותה עת הכוח הבריטי עלה צפונה לכיוון [[אדינבורו]] במטרה לשחררה. ב-17 בינואר כוח יעקוביטי של כ-8,000 לוחמים פגש את הכוח הבריטי של כ-7,000 חיילים בפיקוד לוטננט גנרל הנרי האולי בביצת פלקירק (פלקירק מויר), הקרב היה ניצחון טקטי ליעקוביטים אך לא תרם לבלימת הבריטים. בסוף ינואר כוח בריטי נוסף נחת בסביבת אדינבורו וזו שוחררה מידי היעקוביטים, מאחר והכוחשהכוח הבריטי היה בדרכו לסטירלינג והמצור לא הצליח להכניע את הטירה הכוח היעקוביטי נסוג ב-[[2 בפברואר]] אל עבר [[אינוורנס]]. בשלב זה הכוח הבריטי בפיקודו של דוכס קמברלנד התקדם צפון ועצר ב[[אברדין]] בסוף פברואר, שני הכוחות עצרו עד שמזג האוויר יאפשר את המשך המערכה.
 
===קרב קולודן===
שורה 40:
ב-[[8 באפריל]] הבריטים יצאו מאברדין לכיוון כוח המורדים באינוורנס ושני הכוחות נפגשו בשדה הקרב ב[[קרב קלודן|קולודן]] (מספר קילומטרים מזרחית לאינוורנס). היעקוביטים ניסו להפתיע את הכוח הבריטי ובליל ה-15 באפריל יצאו לצעדה לילית קשה במטרה לאגף את הבריטים, המהלך לא הצליח להפתיע את הבריטים וגרם לכוח היעקוביטי להתייצב בשדה הקרב כשהוא מותש ועם רק 5,000 - שכן מספר רב של לוחמים פספסו את שדה הקרב במהלך הלילה. מולם ניצב הכוח הבריטי של כ-8,000 חיילים בפיקוד דוכס קמבלרנלד, אלא נהנו מנקודת פתיחה עדיפה בהרבה לאחר שהחיילים ישנו טוב בלילה וזכו לאספקה סדירה בשבועות שקדמו לקרב, שלא כמו היעקוביטים שסבלו ממחסור בציוד ומזון מאז הגעתם לצפון סקוטלנד.
 
החיילים הבריטים היו מאומנים היטב ופיתחו שיטות לחימה כנגד סגנון הלחימה של ההילנדרים הסקוטים ובמיוחד 'הסתערות ההיילנדים', שדה הקרב הבוצי מנע מהיעקוביטים את הייתרוןהיתרון שבהסתערות זו והביא את כל הכוח לתקוף באגף הימני בין הביצות. בקרב שערך פחות משעה, הביס הכוח הבריטי את היעקוביטים במחיר של 50 הרוגים ו-259 פצועים, אל מול בין 1,500 ל-2,000 יעקוביטים שנהרגו בקרב ובמרדף הבריטי אחר הכוח הסקוטי הנסוג. קרב קולודן נחשב לקרב היבשתי האחרון על אדמת בריטניה, הוא הביא לסיום המרד ודיכא את השאיפות השלטוניות של היעקוביטים.
 
==אחרית דבר==
[[קובץ:After Culloden- Rebel Hunting.jpg|300px|ממוזער|חיילים בריטים מחפשים יעקוביטים לאחר קרב קולודן.]]
לאחר דיכוי המרד השלטונות הבריטים הכו את הסקוטים ביד קשה במטרה להשליט סדר ולמנוע תסיסות עתידיות, כחלק מכך הוטלו חוקים רבים כנגד התרבות ה[[שבט סקוטי|שבטית]] והכוח המנהלי והחברתי של השבט והאצולה הסקוטית, חוקים שנאכפו על ידי יחידות צבאיות בריטיות שגוייסושגויסו ברחבי סקוטלנד ובראשם אצילים נאמנים לכתר הבריטי. בין היתר אצילים רבים איבדו את תאריהם וכוחות צבאיים של שבטים בוטלו, כך נאסר שימוש בנשק, [[טארטן]] ואף נאסר שימוש ב[[חצאית סקוטית]] - איסורים שבהדרגה הורמו ומותנו. מנהיגי המרד נאסרו ונשלחו לגלות, שלושה מהם הוצאו להורג בהם רוזן קילמרנוק, הלורד בלמרינו מ[[שבט אליפינסטון]] והלורד לובט מ[[שבט פרייזר]], מפקד 'רגימנט קמרון' ארצ'יבלד קמרון ([[שבט קמרון]]) הוסגר אף הוא בהמשך והוצא להורג ביוני [[1753]] ב[[מצודת לונדון]] - הוא אחרון המוצאים להורג לאחר המרד.
 
[[הנסיך צ'ארלי היפה]] ברח ל[[צרפת]] אחרי כישלון המרד, שם הוא התקבל כגיבור על העמידה מול השלטון הבריטי. בהמשך מעמד זה דעך והוא עצמו שקע לבדידות ואלכוהוליזם, הוא גורש מצרפת ב-1748 ועבר לרומא שם נפטר בשנת [[1788]] אחרי שאישתושאשתו וחבריו עזבו את צידו. בשנים שלאחר המרד כאמור התגבר גיוס לוחמים סקוטיים לשורות [[הצבא הבריטי]] ואלו התבלטו במראה הייחודי כשהם לבושי חצאיות סקוטיות וצועדים לצלילי חמת חלילים, הם נתפסו כלוחמים אמיצים במיוחד (לצד עמים 'לוחמנים' אחרים ברחבי [[האימפריה הבריטית]] כגון ה[[גורקה]] וה[[סיקים]]) ונאמנים במיוחד אשר כבייכול החליפו את מערכת הנאמנות השבטית שלהם בנאמנות לאומה הבריטית.
 
למרד מקום חשוב בהיסטוריה הסקוטית ובהגדרת תרבות השבטים ההיילנדים. התדמית הרומנטית של לוחמי סקוטלנד מסתערים על החיילים הסדירים ושירת הברבור של אורח החיים העצמאי והלוחמני של שבטי הרמה הסקוטיים, זכתה במהלך [[המאה ה-19]] להתעסקות רבה כחלק מהתנועה הרומנטית של [[התקופה הוויקטוריאנית]] בממלכה המאוחדת ואירופה. סיפורדי גבורה של יחידות סקוטיות בשירות הצבא הבריטי מרחבי האימפריה המשיכו להזין את אותה תדמית לוחמנית ורומנטית של ההיילנדרים בקשר ישיר עם היעקוביטים ואף עם מלחמות העצמאות הסקוטית מהמאה ה-14. משום חשיבות מרידות היעקוביטים לתרבות הסקוטית ובמיוחד המרד של 1745 בתור הניסיון האחרון להחזיר את השושלת הסקוטית לכס הבריטי, מספר רב של יצירות, שירים, ציורים, ספרים יוצרו לאורך השנים.
שורה 59:
{{ויקישיתוף בשורה}}
 
[[קטגוריה:מלחמות אנגליה]]
[[קטגוריה:מלחמות סקוטלנד]]
[[קטגוריה:בית סטיוארט]]