מתתיהו שמואלביץ' – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בוט סדר הפרקים (שיחה | תרומות) מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים) |
מ הוספת קישור לאמבולנס |
||
שורה 13:
באוגוסט [[1941]] נעצר ב[[תל אביב]] ונשלח בצו [[מעצר מינהלי]] ללא משפט ל[[מחנה המעצר מזרעה]] בצפון עכו (כיום [[המרכז הרפואי לבריאות הנפש - מזרע]]), שם פגש רבים מחבריו אנשי לח"י בתוכם [[יצחק שמיר]] ו[[נתן ילין מור]]. בדצמבר [[1942]] הועברו עצורי לח"י ממזרע ל[[מחנה המעצר בלטרון]]. מיד החלה קבוצה של 20 עצורים, שנתגבשה עוד במזרעה, לחפור [[מנהרה]]. חפירת המנהרה נמשכה כתשעה חודשים. היה צורך לדאוג לכלים מיוחדים לחפירה, להוצאת האדמה ופיזורה מבלי שירגישו בה לא רק השומרים אלא גם שאר העצורים שלא הובאו בסוד הבריחה. היה גם צורך לספק תאורה ואוורור במנהרה. את האדמה שהוצאה פזרו ב[[ערוגה|ערוגות נוי]] שנבנו סמוך לצריפים. אורך המנהרה היה כשבעים מטר והיא עברה מתחת לגדר המחושמלת. בתיאום ובעזרה של חברים מבחוץ יצאו בלילה של [[1 בנובמבר]] [[1943]][[בריחת ה-20 מלטרון| 20 עצורי לח"י]] ובתוכם שמואלביץ, אל החופש.{{הערה|1=[http://www.lehi.org.il/?id=44 העשרים שעלו מתוך האדמה] (עדותו של מתי שמואלביץ על בריחת ה-20 מלטרון), אתר לח"י.}}
הוא שב לעבודת המחתרת ופעל לגיוס חברים ואוהדים למחתרת. ב-[[5 באפריל]] [[1944]] כשהלך ברחוב [[החשמונאים]] בתל אביב, נתבקש על ידי משמר בריטי להזדהות. בתגובה הוא החל להימלט. הבריטים פתחו עליו באש והוא החזיר אש ופגע בשוטר בריטי. לבסוף נפגע מ[[קליע]] ברגלו ונפל. שני חיילים בריטים ניגשו אליו ודרסו אותו עם נעליהם המסומרות בזרועו, לפתע הגיח [[אמבולנס]], והאחות החלה לטפל בו תוך כדי שגוערת בחיילים לבל יפריעו לה לטפל בפצוע, וכך הוא ניצל{{הערה|{{מעריב|יעקב העליון|מצל הגרדום למשרד ראה"מ|1980/01/04|02000}}}}. הוא הזדהה בשם ''רפאל בירנבוים''. הבריטים לא זיהו אותו כאחד מ-20 הבורחים מלטרון עד שאמר להם זאת במשפטו.
בכלא המרכזי ב[[ירושלים]] (ב[[מגרש הרוסים]]) החליט שמואלביץ להפוך את משפטו למשפט פוליטי. הוא היה זמן מה בתא עם [[ישראל אלדד]] שעזר לו בניסוח הנאום בפני השופטים. נאומו של שמואלביץ עשה רושם גדול בארץ והתפרסם בעיתונים, עדות לשינוי ביחס [[היישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם השנייה|היישוב בארץ]] ללח"י.{{הערה|1=[http://www.lehi.org.il/?id=87 משפטו של מתתיהו שמואלביץ'], אתר הלח"י}} בית המשפט מצא אותו אשם ודן אותו למוות ב[[תלייה]]. הוא הולבש בבגד אדום והוכנס לתא הנידונים למוות{{הערה|{{דבר||מתתיהו שמואלביץ נידון למיתה|1944/06/28|00110}}}}. הלחץ הציבורי השפיע על הבריטים והם המתיקו את עונשו ל[[מאסר עולם]]. הוא הועבר לריצוי עונשו לכלא ירושלים. לאחר גירוש 251 עצורי המחתרות ל[[אריתריאה]] הוא ארגן [[שביתת רעב]] והפסקת עבודה למשך 48 שעות. בעקבות זאת הועבר ל[[כלא עכו]].
| |||