חמשת הבלבד – הבדלי גרסאות

לותר טען שאין לחלק את הקהילה הנוצרית לכהנים רוחניים ולחילונים (seculars), היות שכל הנוצרים, לאחר הטבילה, הם כהנים ורוחניים בעיני האל. הוא הסתמך על דברי פאולוס: "אבל אתם עם נבחר, ממלכת כהנים ועם קדוש, עם סגולה" (איגרת פטרוס הראשונה ב':9) וגם: "ועשית אותם ממלכת כהנים לאלוהינו וימלכו על הארץ" (התגלות ה':10). בספר שפרסם בשנת 1520,בספרו "אל האצולה הנוצרית של האומה הגרמנית" ("Am der christlichen Adel deutscher Nation"), כותב לותר שה[[אפיפיור]] או הבישופים הנמשכים בשמן, הממנים כמרים, המקדשים והלובשים בגדים שונים משאר הציבור, הם רק סמל לצביעות או מודלים לציורי כפירה בכנסיות אך דברים אלו אינם הופכים אותם לרוחניים יותר מאחרים. הרפורמה גם ביטלה את התואר "כמרים" (sacerdotes) והחליפה אותו ב-"רועים" (pastores). איש הדת מפסיק להיות כהן (כומר) המורם ממהעם וקרוב לאלוהים יותר משאר הציבור והופך לרועה, שווה ערך לשאר אחיו, המדריך את הציבור בדרכי האל כפי שהרועה מוביל את העדר אל המרעה. לכהונה הלותרנית (הפסטורים, הרועים) אין כוחות מיוחדים, אין פריווילגיות ואין להם קשר מיוחד עם האל המקנה להם כוחות על טבעיים בזמן הטקסים והסקרמנטים. הפסטור הוא עובד בעל משלח יד, שווה לחייט או נגר והוא ממלא יעוד אלוהי כמו שכל בעל מקצוע ממלה יעוד אלוהי בתחומו. הכישורים היחידים שהוא נזקק להם הם השכלה והכשרה לשמש יועץ, מופת מוסרי וללמד את המאמינים את עקרי האמונה. בניגוד לכומר קתולי שגם אם חטא ופשע, לא ניתן לשלול את תפקידו והוא רשאי להמשיך ולנהל את התפילות ולהעניק סקרמנטים, את הפסטור ניתן לפטר. כמו כל עובד אחר. במקרה הצורך, הוא גם ישפט בבית משפט אזרחי כמו כל אזרח אחר.