המועדון היעקוביני – הבדלי גרסאות

ריאקציית תרמידור ==> הריאקציה התרמידורית
(←‏פתיח: {{אין לבלבל עם|יעקוביטים|נוכחי=יעקובינים, אגודה פוליטית בימי המהפכה הצרפתית|אחר=תנועה לרסטורציה של בית סטיוארט}})
(ריאקציית תרמידור ==> הריאקציה התרמידורית)
|colspan="2"|<small>מימין: סמל המועדון בין 1789 ל-1792; משמאל, אחד הסמלים{{הערה|[https://archive.org/stream/lasocitdesja01aulauoft#page/n32/mode/1up ראה כאן].}} 1792-4</small>.
|}
'''חברת ידידי החוקה''', מ-21 ספטמבר 1792 '''חברת היעקובינים, ידידי החירות והשוויון''' ([[צרפתית]], בהתאמה: '''Société des amis de la Constitution''' ו-'''Société des Jacobins, amis de la liberté et de l'égalité''') המוכרת בפשטות כ'''מועדון היעקוביני''', הייתה אגודה פוליטית בימי [[המהפכה הצרפתית]] שפעלה מנובמבר 1789 ועד ל-11 בנובמבר 1794. הם היו המועדון הגדול, המשפיע וגם המפולג ביותר בכל התקופה, ובשיאם ב-1793 ו-1794 היו להם יותר מ-6,000 סניפים ובערך חצי מיליון חברים רשומים. לאורך חמש שנות פעילותם היוו גורם מדרבן ומקצין שהניע את המהפכה לכיוון רדיקלי יותר ויותר. התנהלות זו דחפה לפרישה או נידוי של מתונים, בעיקר סיעות ה[[פייאנטים (מועדון)|פייאנטים]] וה[[ז'ירונדינים]], ולעליית ה[[מונטניארדים]] הקנאיים. היעקובינים החלו כתנועה למען [[מלוכה חוקתית]] וביטול אי-השוויון של [[קורפורציה|חברת המעמדות]], וגלשו שמאלה עד ל[[רפובליקניות]] וכינון מדינה ריכוזית עם [[רשות מבצעת]] חזקה. הם נטלו חלק בכל המאורעות המרכזיים של המהפכה עד ש[[ריאקצייתהריאקציה תרמידורהתרמידורית]] הביאה לפירוקם.
 
==המועדון הברטוני==
כשהאיום הצבאי המיידי שכך קמעא בשלהי 1793, נפנו הסיעות למאבק זו בזו. עת שהאברטיסטים איימו לערוך הפיכה, פנו רובספייר וגם גורמים שמאלנים יותר לתמוך בדנטוניסטים נגדם. הוועד לשלום הציבור הוציא נגדם [[צו מעצר]], דבר שהיה שקול כמעט לגזר דין מוות בתנאי הימים ההם. הם נערפו בגיליוטינה ב-24 במרץ. אז פנה המרכז גם נגד דנטון ואנשיו, שנערפו פחות משבועיים אחר כך ב-5 באפריל. רובספייר נותר כאיש החזק ביותר במדינה, כמעט ללא תחרות. כקנאי דוגמטי, לחם בימין ממש כשם שרדף את השמאל הטרוריסטי ותבע להעמידם לדין על פשעיהם. הוא גם גירש כמה פעילים בולטים מימי הטרור מן המועדון היעקוביני, כמו [[ז'וזף פושה]] וז'אן טאליין. החשש ממנו איחד את כולם. ב-28 ביולי הלך גם רובספייר אל הגיליוטינה.
 
ריאקצייתהריאקציה תרמידורהתרמידורית שהחלה עם הוצאתו להורג נישאה על גלי מיאוס בקונבנט מן הטרור והמשטר של הוועד לשלום הציבור. אנשים כמו טאליין ופושה, שהיו קנאים קודם, עברו עתה חדות לימין, לעמדות שלא בוטאו כמעט מזה למעלה משנתיים. מחזור ההוצאות להורג שלל מהיעקובינים את מנהיגיהם והותיר אותם משותקים וחלשים מול קונבנט שראה בהם תחרות לסמכותו ונטל כבד בדעת הקהל שזועזעה מהדיווחים על זוועות השנה שעברה. שורדי הטרור ששוחררו מבתי-הכלא פתחו במסע נקם נגד רודפיהם, וכנופיות של צעירים מגונדרים הכו יעקובינים ברחובות והשחיתו מועדונים. שמה של האגודה הפך לכינוי גנאי ורבים מחבריה נרצחו. אחד הצעדים הראשונים של הממשל הריאקציונרי היה דיכוי האסיפות העממיות והמועדונים הפוליטיים שמילאו תפקיד מכריע כל כך בהקצנת הפוליטיקה המהפכנית. לאחר סדרה של התפרעויות מצד מתנגדים שהכו את הנוכחים, פקדו הרשויות לסגור את המועדון במנזר היעקובינים ב-11 בנובמבר 1794. שאריות המונטניארדים באספה טואטאו בשנה הבאה.
 
==קישורים חיצוניים==