אדם – הבדלי גרסאות

דתות ומיתולוגיות נוטות לתפיסה [[תאוצנטריות|תאוצנטרית]] שבה תכלית האדם הוא לעבוד את האלוהות ([[מונותאיזם|יחידה]] או [[פוליתאיזם|מרובה]]) שבראה אותו, ומנגד התפתחו תפיסות [[אנתרופוצנטריות]] המעמידות את האדם במרכז{{הערה|תפיסה זו מקבלת ביטוי מפורסם בטענת ה[[סופיסט]] היווני [[פרוטגורס]] כי "האדם הוא מידת כל הדברים".}}, ואף מציגות אותו כמי שעיצב את האל בדמותו{{הערה|למשל המשורר היווני [[כסנופנס]] הבחין שבני אדם מחברות שונות דימו את האלים כדומים לעצמם, ושיער שלו היו לאריות או לבקר אלים, הם היו בדמות אריות או פרים.}}. תכופות מוצג האדם כנעלה על בעלי החיים, אך גם כנחות מהאל. ב[[קהלת]] נאמר כי "מותר האדם מן הבהמה אין", אך לפי ספר [[בראשית]] האדם נבדל מכל החיות בכך שנברא "בצלם אלוהים". שאלת יכולתו של האדם לעלות לדרגת אל, למשל לזכות בחיי [[אלמוות]], העסיקה אפוסים עתיקים כ[[עלילות גילגמש]]. מותר האדם ו[[משמעות החיים|משמעות קיומו]] נידונו באריכות בפילוסופיה ובספרות, ובעיקר לנוכח תגליות המדע המודרני כי האדם הוא [[מין (טקסונומיה)|מין]] של [[אורגניזם]] אשר [[אבולוציה|התפתח]] ממיני אורגניזמים אחרים, על [[כדור הארץ|כוכב לכת]] שאין לו ייחוד ברור, במקום לא-מיוחד בתוך [[יקום]] עצום בגודלו ו[[גיל היקום|עתיק מאוד]]. ייחודו של האדם ביקום הוא נושא הדיון הפילוסופי-[[קוסמולוגיה|קוסמולוגי]] בין [[העיקרון הקופרניקני]] ו[[עקרון הממוצעות]] לבין [[העיקרון האנתרופי]]. שאלתו המפורסמת של [[המלט]]: "[[להיות, או לא להיות]]" מבטאת את ה[[דילמה]] ה[[אקזיסטנציאליזם|אקזיסטנציאליסטית]]: מדוע על האדם לבחור בחיים ולא במוות? [[אפלטון]] טען כי מהות האדם ומטרתו היא ללמוד ולדעת, [[אריסטו]] גרס כי מהות האדם היא השאיפה אל הטוב; זרם ה[[נהנתנות]] היווני קבע כי המטרה של האדם היא עונג ו[[אושר]]; ה[[רמב"ם]] קבע כי תכלית האדם היא השגת האל כפי יכולת האדם לדעת אותו{{הערה|[[שמונה פרקים לרמב"ם]], תחילת פרק ה'.}}; [[ז'אן -ז'אק רוסו]] טען כי מהות האדם ומשמעות קיומו היא הגשמת את הפוטנציאל הטמון בו; ו[[אריך פרום]] טען כי ה[[אהבה]] היא התשובה העיקרית לבעיית הקיום האנושי{{הערה|[[אמנות האהבה (ספר)|אמנות האהבה]], פרק ב'.}}.