המועדון היעקוביני – הבדלי גרסאות

עמנואל-ז'וזף סיאס ==> עמנואל-ז'וזף סיאייס
(ריאקציית תרמידור ==> הריאקציה התרמידורית)
(עמנואל-ז'וזף סיאס ==> עמנואל-ז'וזף סיאייס)
לאחר הכרזת המלך [[לואי השישה עשר]] על כינוס [[אספת המעמדות של 1789]] והעלאת התביעה להעניק ייצוג כפול למעמד השלישי, קבוצת הרוב, ולמנות קולות לפי ראש ולא לכל שדרה כגוף אחד, ניצת בכל צרפת חיכוך פוליטי בין ה"פטריוטים" שתמכו בכך ובין השמרנים שעמדו על שימור הסדר הישן. מעטים היו המקומות שהסכסוך התלקח בהם בעזוז יותר מבחבל [[ברטאן]]. האצולה הייתה ענייה ברובה והתושבים אדוקים, והמחוז היה מאוחר יותר למוקד אנטי-מהפכני. הניגוד בין הפטריוטים לאויביהם היה חזק במיוחד. כשנענה המלך לתביעת הראשונים והכפיל את המעמד השלישי, מרבית (אבל לא כל) האצולה והכמורה הברטוניות סירבו להכיר בכך והחרימו את אספת המעמדות. רק הפטריוטים הברטונים, שרובם היו קיצונים ובלתי-מתפשרים בהתאם לסביבה המתוחה בה פעלו, הגיעו לו[[ורסאי]] באביב 1789.
 
ב-30 באפריל הקימו צמד פרקליטים ברטונים, איזאק לה שפלייה וז'אן דני לנז'ינה, אגודה שנועדה להפגיש את הצירים מהחבל ולתאם ביניהם. הם התכנסו בקפה אמורי שבוורסאי, לא הרחק מהארמון ומבניין האספה, והתבלטו במהרה בקו הפטריוטי הנוקשה שהפגינו. מעט ידוע על "המועדון הברטוני" המקורי מאחר שלא נשמרו פרוטוקולים, אך במהרה משך צירים רבים מחוץ לחבל שצידדו בעמדות פוליטיות דומות: [[אונורה מירבו]], [[עמנואל-ז'וזף סיאססיאייס]], [[אדריאן דופור]] ואחרים מוותיקי "ועדת השלושים", שרוב חבריה היו אצילים אך תמכו בביטול זכויות-היתר המעמדיות; הפרקליט [[אנטואן ברנאב]] מדופינה; המרקיז [[לה פאייט]], גיבור המהפכה האמריקנית ואחרים. כולם אחזו בדעות ליברליות ושאפו ל[[מלוכה חוקתית]] עם בלמים ואיזונים שתבלום את עריצות הכתר באמצעים פרלמנטריים, אם כי ביניהם היו מגוון דעות. לצד שמות בולטים אלה היו גם אלמונים, כמו [[מקסימיליאן רובספייר]].
 
בתוקף השתתפותם של בכירים כאלו (סיאס עמד מאחורי הכרזת האספה הלאומית ב-10 ביוני) צבר המועדון השפעה גדולה. בראשית אוגוסט הניעו הצירים הברטוניים את "ביטול הפאודליזם", כשחברם הדוכס ד'אגיון ויתר על זכויות-היתר שלו ופתח בכך לילה סוער בו בוטלה בעצם חברת המעמדות ועמה כל המבנה הציבורי של צרפת. עם זאת, עד ספטמבר נחלש המועדון וחזר להיות מקום מפגש על בסיס אזורי. אבל חלק מפעילי הברטונים השתלבו עם אחרים שאחזו בעמדות פרוגרסיביות ויצרו שדולה שכונו בפי יריביהם "קבוצת [[פאלה רויאל]]", על שום קרבתם האידאולוגית למסיתים ולמתסיסים שפעלו באתר זה. ה"פאלה רויאל" מנה כמעט את כל הבולטים מבין הברטונים. לנוכח התחזקות הימין והגורמים השמרניים, הם היוו מיעוט שמאלני עם השפעה מוגבלת.{{הערה|Timothy Tackett, Becoming a Revolutionary: The Deputies of the French National Assembly and the Emergence of a Revolutionary Culture (1789-1790), Princeton University Press, 2014. עמ' 178, 184.}}