מונטניארדים – הבדלי גרסאות

אבל רובספייר החשדן, שראה מזימות בכל מקום, השתכנע שגם דנטון זומם נגד הרפובליקה. הברית ביניהם הסתיימה כמעט מיד. עתה היו המונטניארדים חלוקים בין הקרובים לאברטיסטים בשמאל; ה"סלחנים" (אינדולגנטים) המתונים כמו דנטון, בימין; ואנשי רובספייר, דוגמת [[לואי אנטואן דה סן-ז'וסט]], במרכז. "התנגשות הסיעות" (lutte des factions) החלה כבר בדצמבר. בתחילה התנגדו קולו ד'ארבואה, ביו-וארן ודומיהם להחלשת הטרור והפילו הצעה של רובספייר להקמת ועדת חקירה ב-26 בחודש. אבל הם מיהרו להתרחק מהאברטיסטים (שנשענו לא על המונטניארדים בקונבנט, אלא על מועדון הקורדליירים והרחוב הפריזאי האלים) כשקיצוניותם התגלתה בסדרה של קריאות להפיכה נוספת בראשית מרץ. עתה, השמאל המונטניארדי הצטרף למרכז ולימין בפעולה משותפת. ב-14 במרץ התאחד הוועד לשלום הציבור והורה על מעצר ראשי האברטיסטים, שהוצאו להורג במהרה. אך על אף שווארן וד'ארבואה התנתקו מאלו, הם עוד חששו לא פחות מהאינדולגנטים של דנטון ודמולן ומכך שייחקרו על אירועי הטרור. רובספייר היה מעוניין הן בריצוי השמאל מפחד קיטוב פוליטי והן בחיסול יריביו מימין. ב-30 במרץ הושג רוב בוועד לחתימה על צווי מעצר נגד ה"סלחנים". פחות מחודש לאחר עריפת יריביהם האברטיסטים מתו גם דנטון ובעלי-בריתו. ההצרה החדה של טווח ההשקפה הלגיטימי למרכז – רובספייר ונאמניו, שהיו הכח החזק, האשימו את שני האגפים שנפרעו מהם בהיותם סוכנים זרים וסוטים אידאולוגיים – ערערה את הקואליציה המונטניארדית כמעט כמו היקף ההוצאות להורג. אך משנותר לבדו כאיש החזק, הפחד ממנו איחד את כולם נגד רובספייר. לאחר תקופת טרור חדשה שהחלה בשלהי מאי, הוא צבר די אויבים מכל העברים. ב-27 ביולי התאחדו ד'ארבואה ווארן משמאל עם שרידי המתונים ועם צירים אופורטוניסטים כמו [[ז'וזף פושה]] והדיחו אותו. הוא ושמונים מנאמניו הוצאו להורג למחרת.