|
|
|
==מעבר מדחף להספק הנעה==
[[קובץ:F-20 Tigershark launching AGM-65 Maverick.jpg|שמאל|ממוזער|200px|שיגור טיל Maverick ממטוס ה-[[נורת'רופ F-20 טייגרשארק|F-20]].]]<nowiki/> מעוף הטיל מותנה בהתגברות עוצמת הדחף על החיכוך הרב עם האוויר בנוסף לכח המשיכה.]] שאלה נפוצה היא כיצד ניתן להשוות את שיעור הדחף של מנוע סילון לשיעור ההספק של [[בוכנה|מנוע בוכנה]]. השוואה כזו עשויה להיות בעייתית מאחר שתנועת הגופים של שני המנועים תהיה שונה במהותה. מנוע הבוכנה אינו מזיז את המטוס עצמו אלא פעולת המדחף עושה זאת, ולכן המדד המדויק הוא כמות ההספק שמנוע הבוכנה מייצר למדחף עצמו. מכאן, שלהוציא שינויים משמעותיים בטמפרטורה וב[[לחץ אוויר|לחץ האוויר]], הדחף הנוצר תלוי בעיקר במידת הפתיחה של ה[[משנק|מצערת]]. {{ש}} מנוע סילון מנגד, אינו בעל מדחף. הוא דוחף את המטוס על ידי פליטת אוויר חם לאחור. מידת ההספק שהמנוע מעביר למטוס נמדדת בלבד על פי כוח הדחף שמתקבל, וזאת להוציא את שאר העבודה שהמנוע מבצע ואינה מועילה לתנועת הגוף ([[גלי קול]], [[תנודה|תנודות]], [[מעבר חום]] וכדומה). {{ש}}
הביטוי המתמטי של הספק ההנעה, הוא מכפלת הכוח (F) המושקע להעברת הגוף, במנת המרחק (d) בזמן הנדרש (t). כלומר;{{ש}}
<math>\mathbf{P}=\mathbf{F}\frac{d}{t}</math> {{ש}}
במקרה של רקטה או מנוע סילון, הכוח שווה בדיוק לדחף הנוצר מהמנוע. תנועה במהירות קבועה ללא שינויים, תאחד את
מנת התאוצה לכדי מהירות בלבד. כלומר; {{ש}}
<math>\mathbf{P}=\mathbf{T}{v}</math> {{ש}}{{ש}}
|
