סחר בין-לאומי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור למזרח אירופה
מ הוספת קישור לסובלנות
שורה 14:
התפתחות הסחר בכלל והסחר הבינלאומי בפרט הייתה הזרז החשוב ביותר להתפתחותה של מערכת כלכלית בינלאומית המבוססת על [[מתכת|מתכות]] בעלות ערך מוסכם, ובמיוחד [[זהב]] ו[[כסף (יסוד)|כסף]]. מערכת כזאת הייתה חיונית משום ש[[סחר חליפין]] ישיר (ברטר) היה כלי מסורבל ומגושם מדי, כאשר התפתח הסחר מעבר לשלביו הראשונים. ההסכמה העל־לאומית על ערכים שבאמצעותם ניתן לתקשר הייתה אחד הצעדים המשמעותיים ב[[משפטים|טיות]] שבהן יכולים היו האזרחים ליהנות ממידה של הגנה משרירות לבם של השלטונות והגנה על רכושם. התפתחות זו נבעה מכך שכדי לשלוח סחורה על פני מרחק רב, ביבשה או בים, היה השולח זקוק למידה מסוימת של ביטחון בכך שהסחורה תגיע ליעדה ושהתשלום עבורה יתקבל. בארצות או מדינות בהן לא ניתן היה להבטיח זאת, הסחר הבינלאומי התמוטט. דוגמה טיפוסית הייתה התמוטטותו המוחלטת של הסחר הבינלאומי אחרי נפילתה של [[האימפריה הרומית]] והסדר והמשפט אותו ייצגה ב[[המאה ה-5|מאה החמישית]].
 
תופעה חשובה שלישית אותה עודד הסחר הבינלאומי היה פיתוח [[סובלנות]] ופתיחות תרבותית והשפעה הדדית בין תרבויות. כדי לסחור עם אנשים שתרבותם וחברתם שונים מאוד, נדרשו אלו שביקשו לסחור להכיר ולהבין את תרבותם של אותם זרים עמם סחרו. הסוחרים נשאו בספינותיהם ועל גמליהם לא רק מטען פיזי, אלא גם מטען תרבותי: את העדפותיהם של הזרים, כתבם, שפתם, אמנותם, סיפוריהם ומראם.
 
המטען ה'נלווה' הכלכלי, הפוליטי, המשפטי והתרבותי של הסחר הבינלאומי גרם לכך שהמדינות והתרבויות החשובות והמשפיעות ביותר לא היו אלו של הכובשים הגדולים, אלא של הסוחרים, ובמיוחד של אומות שהתבססו על התיישבות וסחר מעבר לים, כמו ה[[פיניקים]] או ה[[יוונים]]. בכיוון ההפוך, תרבויות שהסתגרו בתוך עצמן וניסו למנוע סחר בינלאומי והשפעה תרבותית נדונו לניוון ושקיעה, כפי שניתן ללמוד ממקרה [[סין (אזור)|סין]] החל מהמאה השש עשרה או [[יפן]] עד אמצע המאה התשע עשרה.