הבדלים בין גרסאות בדף "חמשת הבלבד"

נוספו 104 בתים ,  לפני 6 חודשים
== 1 - כתבי הקודש בלבד (Sola scriptura) ==
 
עקרון זה טוען שכתבי הקודש ([[הביבליה]], כולל [[הברית החדשה]]) הם הסמכות היחידה והבלעדית לקביעת עיקרי האמונה ודרך התנהלות הכנסייה והמאמינים. היות שכתבי הקודש הם דבר האלוהים, אזי המסורות, הפרשנויות, לימודי הדת וייצוב האמונה, חייבים להסתמך על כתבים אלו בלבד. סמכותה העליונה של הביבליה גוברת על כל הסמכויות שאינן מפי האל כגון וועידות ואסיפות כנסייתיות לסוגיהן, איגרות של אפיפיורים ואפילו על דברים שמועברים לאדם על ידי [[התגלות]] של [[מלאך]], [[שנים-עשר השליחים|שליח]] או [[קדוש (נצרות)|קדוש]]. לפי גישה זו, כתבי הקודש הם ברורים, מספקים ומפרשים את עצמם. [[רוח הקודש (נצרות)|רוח הקודש]] האלוהית עצמה, היא העד והערב לסמכותם של כתבי הקודש. באמצעות רוח הקודש כל אדם יכול ומסוגל להבין ולפרש לעצמו את הכתוב בכתבי הקודש מבלי להזדקק לפרשנים חיצוניים (כמו אצל הקתולים). אין צורך בכתבים נוספים כי כתבי הקודש מכילים, בין דפיהם, את כל הנחוץ לאדם לדעת לשם גאולתו. הברית החדשה היא סוג של התגלות, כי דרכה נמסר לאדם עיקר אמונתו - האמונה בהתגלות האל שהתגלם בבשר והקריב עצמו למען גאולת בני האדם מחטאם. זאת האמת האלוהית, הניתנת בשלמותה בברית החדשה, ללא שום צורך בהסבר ופרשנות.
 
עקרון זה נשען על דבריו של [[פאולוס]] - "כל הכתוב נכתב ברוח אלוהים ומועיל הוא להוראה, לתוכחה, לתיקון, לחינוך במעגלי צדק" (השנייה אל טימותיאוס ג':16). התוכנית האלוהית הכללית התגלתה כאשר האל ברא את היקום. אך כדי שנוכל להבין תוכנית זו ומטרותיה, היינו זקוקים להתגלות מילולית אשר תשמש אותנו כסמכות-על אולטימטיבית להוראת מטרות אלו. סמכות מילולית זו חייבת להיות בדרגה העליונה ביותר של אמינות ואובייקטיביות. דרגה זו מושגת רק על ידי דבר האלוהים עצמו, אשר הועלה על הכתב, על ידי בני אדם, בצורת כתבי הקודש. על פי עקרון זה, השקיעו הפרוטסטנטים מאמצים רבים לתרגום כתבי הקודש לשפות רבות ככל האפשר והדפיסו מהדורות רחבות שלהם אשר הופצו בקרב המאמינים. הם הנהיגו את החובה, בקרב המאמינים, לקרוא בביתם, מדי יום, בתנ"ך ולחזק, על ידי זה, את אמונתם.
 
לעומת הפרוטסטנטים, הכנסייה הקתולית (וגם כנסיותכנסייות אחרות כמו למשל, [[הכנסייה האנגליקנית]] ו[[הכנסייה המתודיסטית]]) רואים בכתבי הקודש - Prima scriptura כלומר, "הכתבים העומדים בראש" בלטינית. פירוש הדבר הוא שכתבי הקודש הם הבסיסבראש לסמכותסמכות הכנסיההכנסייה אך לאאינם הסמכות הבלעדית. לצדם נמצאות גם סמכויות נוספות כגון כתבים קנונייםקאנוניים, דעות של מומחים, מסורות, אגרות אפיפיוריות ועוד. סמכויות נוספות אלו, לצד כתבי הקודש, עוזרות למאמינים להבין טוב יותר את דברי האל. בניגוד לכתבי הקודש, הסמכויות המשניות אינן קבועות וניתנות לשינוי לפי הצרכים ורוח הזמן. דוקטרינה זו של הכנסיההכנסייה הקתולית מסתמכת על זה שישו הסמיך את השליחים להעביר את דבריו אל בני האדם. לשליח הראשי, פטרוס, הוא אמר שכל מה שהוא יגזור על פני הארץ, יתקבל גם בשמיים. הכנסיההכנסייה הקתולית רואה ב[[בישופים]] את יורשי השליחים ואת האפיפיור כיורשו של פאולוס ודרכו, כממלא מקום ישו על פני האדמה. מכאן שדברי ישוהאפיפיור לשליחיםוהבישופים תכפיםתקפים, גםכאילו עבורם,נאמרו מדורעל ידי האל לדורעצמו. נובע מכך שגם לדברי ראשי הכנסיה יש סמכות גבוהה (שמתקבלת בשמים, כהבטחת ישו), לצד כתבי הקודש.
 
== 2 - האמונה בלבד (Sola fide) ==