הסדר חובות המושבים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לנמל התעופה בן-גוריון |
|||
שורה 6:
למרות חילופי שרים במשרד האוצר ולמרות תוכניות כלכליות שנועדו לעצור את האינפלציה, לא בוצע הצעד החיוני של צמצום תקציבי הממשלה, והאינפלציה המשיכה לדהור ולתפוח עד שהגיעה בשנת [[1984]] לשיעור של כ-374 אחוז לשנה. שנים אלו היו שנות הזוהר של אשפים פיננסיים לרגע, שהצליחו לתמרן בין האינפלציה המשתוללת וה[[דולר אמריקני|דולר]] שהתחזק בקביעות מול ה[[לירה ישראלית|לירה]] וה[[שקל]], והפיקו רווחים נאים מהתנודתיות ואי הוודאות ב[[שוק ההון]]. חלק גדול מהמושבים הבין שבמציאות שכזאת, משתלם לקבל הלוואה לא צמודה בריבית ריאלית בגובה סביר ביחס לשיעור האינפלציה השורר במשק באותה עת, לרכוש בכספי ההלוואה טרקטור, או ציוד חקלאי, ולהניח כי בגלל המשך דהירת האינפלציה והאצתה, החזר ההלוואה יהיה בפועל בריבית ריאלית שלילית. תופעה זו, בצירוף היכולת לגייס אשראי בקלות יחסית, הביאה חקלאים לקחת הלוואות ואשראי נדיב למימון פעילותם. נוסף על-כך, באוקטובר [[1983]] צנחה הבורסה, ונסגרה לתקופת מה, בעקבות [[משבר מניות הבנקים (ישראל 1983)|משבר מניות הבנקים]]. נפילת הקרנות של האגודות השיתופיות במושבים במשבר זה הייתה קשה והן ספגו הפסדים כבדים.
אחרי הבחירות ב-1984 הורכבה [[ממשלת אחדות לאומית (ישראל)|ממשלת אחדות לאומית]] בראשותו של [[שמעון פרס]], כאשר בתפקיד שר האוצר כיהן [[יצחק מודעי]]. ממשלה זו השכילה לרתום את [[ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל|ההסתדרות]] ואת התעשיינים ל[[עסקת חבילה]] שזכתה לשם [[תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985|תוכנית הייצוב הכלכלית]] שהופעלה ביולי [[1985]] וכללה קיצוץ של 30 אחוז בשכר העובדים, הקפאת שער החליפין של הדולר והקפאת מחירים. הייתה זו תוכנית של הרגע האחרון, שכן החל מתחילת 1985 החל המשק הישראלי מסתחרר לקראת התמוטטות כלכלית ממש. הייתה זו גם התוכנית הראשונה שכללה צעד ממשי של קיצוץ בהוצאה הממשלתית. להפתעת רוב הציבור, התוכנית הצליחה והאינפלציה ירדה במהירות. משיעור של למעלה מ-400 בשיאה צנחה האינפלציה כבר במחצית השנייה של שנת 1985 לשיעור של 100 אחוז, בשנת [[1986]] לקצב שנתי של 48 אחוז
עוד לפני תוכנית הייצוב היו שרויים חלק מהמושבים במצב כלכלי קשה ועם חובות מעיקים. לאחר תוכנית הייצוב וירידת האינפלציה, הפכה הריבית הריאלית של ההלוואות הלא צמודות בבת אחת לריבית רצחנית של מאות אחוזים (כ-230% בממוצע מצאה ה[[כלכלנית]] [[אסתר אלכסנדר]]). חובות רבים של חלק גדול מהמושבים הוכפלו בזמן קצר וכדי להמשיך ולהתנהל באופן שוטף נאלצו המושבים ליטול הלוואות נוספות. הלוואות אלו רק העמיקו את חובות המושבים, ודרדר חלק גדול מהם למצב של חדלות פרעון.
שורה 17:
הניסיון הראשון להסדר חובות המושבים ויצירת תוכניות לפתרון הבעיה היה ב"ועדת רביד" בראשות [[שמעון רביד]]. ועדה שבחנה את שיקום המשקים המשפחתיים וקיבוצי הפריפריה על ידי הסדרי [[חוב]]. מסקנות הוועדה (שהוגשו ל[[ממשלת ישראל ה-22]] בראשות [[יצחק שמיר]] לאחר [[הסכם רוטציה|הסכם הרוטציה]] במאי 1987) קבעו הסדר של נושים בתיק פירוק יחד עם המלצות לשינויים ארגוניים, בדגש על ניתוק ארגוני הקניות מהקופה הציבורית. החוב הגדול של המשקים, שלא היה ניתן לשלמו, חולק בין החייבים מצד אחד, הנושים מצד שני (הבנקים), והציבור, כלומר הממשלה והסוכנות, במסגרת [[אשראי#אובליגו|אובליגו]] ממשלתי מחד והתחייבות לרה-ארגון משקי מאידך{{הערה|[[חיים קופמן]], [http://knesset.gov.il/tql/knesset_new/knesset11/HTML_27_03_2012_05-59-19-PM/19871123@19871123015@015.html הישיבה השלוש-מאות-ושישים-ושמונה של הכנסת האחת-עשרה יום שני, ב' בכסליו התשמ"ח (23 בנובמבר 1987)]}}{{הערה|{{מעריב|אהרון דולב|מושב מצליח פושט רגל|1986/11/21|01600}}}}{{הערה|{{מעריב|שרגא מקל|הסיוע למושבים - לא להחפז|1987/03/31|05103}}}}.
ב-26 בינואר 1988 נחתם בהסכם בין הממשלה, [[משרד החקלאות]], הבנקים, [[תנועת המושבים]], [[הסוכנות היהודית]] ו[[ההסתדרות הציונית]]. בשלב הראשון בוטלה הפונקציה של ארגוני הקניות בתחום האשראי, כלומר הספקת מימון למשקים החקלאיים, והם עברו להיות ספקי תשומות בלבד. בשלב השני בהסכם, כל המפעלים שבבעלות האגודות השיתופיות או ארגוני הקניות נבדקו (משחטות, מכוני תערובת, בתי-אריזה וכו'). על פי ההסכם אם המפעלים היו כלכליים, הם יועברו למשתמשים; ואם לא, ייסגרו או יימכרו. ברמת המשק הבודד סוכם, שתיבדק יכולת ההחזר האישית של כל חבר וחבר. לגבי חבר שיש לו יכולת החזר, לפרוס את כל חובותיו בהסדר לשנים קדימה, בפריסה נוחה, בריבית של 6.7 אחוזים. בסך הכל סוכם על פריסת חובות בסכום של
עד תחילת 1989 הגיעו להסכמה במסגרת ההסדר עם כ-70 מושבים, להסדר חובות בסך 500 מיליון ש"ח ומחיקה של 120 מיליון ש"ח, אך הריבית הגבוה ותנאי ההסדר הקשוחים הקשו על פתרון משבר החובות ביישובים נוספים, במיוחד בפריפריה ברמת הגולן ובבקעת הירדן. בפברואר 1989 הוסכם על הקמת "המועצה הציבורית להסדרת חובות המושבים" שתפקח על מינהלת ההסדר ותפעל להגמיש את הקריטריונים להסדר חוב{{הערה|{{מעריב|מרדכי אלקן ויצחק דיש|סיכוי לפריצת דרר להסדר חובות המושבים|1989/02/23|01805}}}}{{הערה|{{מעריב|דוד ליפקין|דרושים תיקונים בהסדר המושבים: הורדת מחיר ההון וגיוס אשראי לזמן ארוך|1989/03/26|01506}}}}.
| |||