התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏כיבוש הארץ: לא הכרחי
מ אגרת-איגרת (דרך WP:JWB)
שורה 192:
הציפייה ליחס חיובי מהערבים הביאה לכך שה[[יהודים]] סייעו לערבים בכיבוש הערים [[קיסריה]] ו[[חברון]]. קיסריה הייתה העיר האחרונה שנכבשה על ידי הערבים, והחזיקה מעמד עד שנת [[641]]. מקור זה מספר כי [[עמר אבן אל-עאץ]], שצר על העיר, החל להתייאש מכיוון שלא הצליח לגרום לעיר להיכנע. מצביא בשם יאזיד בן אבו סופיאן שכנע את עמר לא להתייאש. בנוסף היה יהודי בשם יוסף שהראה לערבים תעלה תת-קרקעית שהובילה אל העיר. בתמורה הובטח לו ביטחון (אמאן) לו ולבני ביתו. מקור נוצרי לעומת זאת מספר כי בסופו של דבר המוסלמים פרצו את חומות העיר ללא סיוע כלשהו.
 
כמה מקורות מלמדים על תקוות דתיות-[[משיח]]יות שהתעוררו בקרב היהודים בעת הכיבוש הערבי; מכל מקום הם ראו במלחמות הגדולות ובגורם החזק המרכזי שעולה בעולם כמשהו מבשר גאולה, מעין [[מלחמת גוג ומגוג]] שלפני אחרית הימים והגאולה, חיבור יהודי משיחי אחד הוא חיבור שנתחבר ב[[ימי הביניים]] בשם "נסתרות רבי [[שמעון בר יוחאי]]" ולו חיברו כמה גרסאות אחדות. הרעיון היסודי בחיבור זה הוא כי מלכות [[ישמעאל]] (אשר ה[[ערבים]] הם צאצאיו על-פי ה[[תנ"ך]]) היא הגאולה מידי מלכות [[אדום (עם)|אדום]] ([[ביזנטיון]]). מוחמד מתואר שם כנביא שהעמיד [[אלוהים]] על הערבים, טענה זו איננה מפתיעה שכן על-פי האמונה ה[[יהדות|יהודית]] הנבואה קיימת ואפשרית באומות העולם, כאיוב, אליהוא בן ברכאל הבוזי וכאליפז התימני (בבלי, בבא בתרא טו:), וכן לפי הרמב"ם באגרתבאיגרת התימנית שלו.
 
הריכוז היהודי החשוב בארץ ישראל היה בעיר הבירה החדשה [[רמלה]]. בנימין זאב קדר מציין שהקהילה הגיע לממדים כאלה עד שיכולה הייתה להתפצל ממנה כת דתית שלמה, היא כת "מליך אל-רמלי".