פוליתאיזם – הבדלי גרסאות

לפי רוב החוקרים, מקורו של הפוליתאיזם ב[[אנימיזם]]. בזמנים קדומים יחסו [[נפש]] חיה לגורמי [[טבע]] שונים כמו תופעות מזג אוויר (למשל ל[[ברק]]ים ול[[רעם|רעמים]]), לתצורות נוף כמו [[הר]]ים, לגרמי שמים כמו [[השמש]] ו[[הירח]] לעצים שונים ועוד. האדם חש בתלותו בגורמי טבע אלו ובדינמיקה והשינויים בטבע ועל כן סבר שעבודה לגורמי טבע אלו תוכל להשפיע לטובה על תלותו בטבע. מהאנימיזם הלכו והתפתחו, בהדרגה, האלים התפקודיים. תופעות הטבע כבר לא אלים בפני עצמן אלא תוצאות פעולותיהם של אלים רבים האחראים על כל תחומי חיי האדם והטבע. כך, הופיעו אלים רבים מספור של [[גשם|גשמים]], [[חרישה|חריש]], [[ציד]], [[זריעה]], [[היריון|הריון]], [[לידה]] וכו'. אלו היו אלים ערטילאיים, חסרי דמות ייחודית ורובם לא זכו לפולחן מיוחד. לצידי אלים אלו הופיעו גם האלים הטריטוריאליים כלומר, לכל [[יישוב]], [[נווה מדבר]], [[גבעה]], [[יער]] או [[מעיין]] היה אל משלו. אלות המקום.

 

 

ב[[המאה ה-14 לפנה"ס|מאה הארבע עשרה לפני הספירה]] ניסה המלך [[אחנתון]] להשליט ב[[מצרים]] את פולחן [[אתון]] אל [[השמש]] כפולחן יחיד ולקעקע את כל פולחני האלים האחרים. מהפכה זו החזיקה מעמד למשך תקופת חייו בלבד ולאחר מכן חזרו המצרים לפולחן ריבוי האלים. בעקבות ניסיון מהפכני זה (לדעת חוקרים מסוימים) או ללא קשר אליו (לדעת חוקרים אחרים) החל להתפתח המונותאיזם היהודי. אך גם בקרב היהדות הקדומה לא נעלם הפוליתאיזם לחלוטין ואת עקבותיו אנו מוצאים לאורך כל ספרי התנ"ך. למונותאיזם הצטרפו במאה הראשונה לספירה גם הנצרות ובמאה השביעית האסלאם.