ג'ורג' הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ מולינגטון->מוולינגטון - תיקון תקלדה בקליק
אין תקציר עריכה
שורה 100:
ג'ורג' הרביעי בילה את רובן של שנות מלוכתו האחרונות ב[[טירת וינדזור]], אך הוא המשיך להיות מעורב בפוליטיקה. בתחילה ציפו שהוא יתמוך בשוויון הזכויות לקתולים בהסתמך על דעותיו בנושא כפי שהביע אותן ב-[[1797]], אך ב-[[1813]] דעותיו האנטי-קתוליות נעשו ברורות. ב-[[1824]] הוא הוקיע בפומבי את המהלך. לאחר שנשבע את שבועת האמונים בטקס ההכתרה שלו, היה ג'ורג' סמוך ובטוח שכעת עליו להיות מגן האמונה הפרוטסטנטית והוא לא יכול להוביל צעד פרו-קתולי כזה. השפעתו של המלך הייתה כה חזקה בנושא וכך גם הייתה דעתם של שרי ממשלתו של הלורד ליברפול מהמפלגה הטורית. במצב זה נראה שהחוק לשוויון הזכויות לקתולים אבוד. יחד עם זאת, ב-[[1827]] פרש הלורד ליברפול והוחלף על ידי [[ג'ורג' קנינג]] שהיה תומך נלהב בחוק. כשנכנס קנינג לתפקידו, המלך, שעד כה הסתפק בהנחיית השרים בשאלה הקתולית בשיחות פרטיות, סבר כי כעת עליו לשאת הצהרה פומבית שתחושותיו בנושא זהות לאלה של אביו.
 
עמדתו של קנינג לא התקבלה בעין יפה על ידי רוב הטורים השמרנים, כולל הדוכס מולינגטוןמוולינגטון. כתוצאה מכך נאלצה הממשלה לכלול בתוכה שרים וויגים. קנינג מת מאוחר יותר באותה שנה והשאיר את פרדריק ג'ון רובינסון להוביל את הקואליציה הוויגית-טורית החלשה. רובינסון סיים את תפקידו ב-[[1828]] והעבירו לדוכס מוולינגטון שבאותו שלב הבין שדחיית צעדים מסוימים שיקלו על הקתולים, תהיה צעד בלתי נבון. בקושי רב השיג ולינגטון את הסכמת המלך להצגתו של חוק להקלה על הקתולים ב-[[29 בינואר]] [[1829]]. תחת לחץ מאחיו האנטי קתולי, נסוג ג'ורג' מהסכמתו לחוק וכמחאה התפטרה הממשלה כולה ב-[[4 במרץ]]. למחרת, כשהוא תחת לחץ פוליטי עצום, הסכים המלך לחוק והממשלה המשיכה לכהן. ב-[[13 באפריל]] ניתנה לבסוף ההסכמה המלכותית לחוק.
 
הרגלי השתייה ואורח החיים המתירני של ג'ורג' הרביעי גבו מחיר כבד מבריאותו בסוף שנות העשרים של המאה ה-19. אהבתו לסעודות גדולות ולכמויות אדירות של אלכוהול גרמו לו להיות במצב של [[השמנה]] חולנית והפכו אותו למטרה לחיצי לעג בכל פעם שנראה בפומבי. ב-[[1797]] משקלו הגיע ל-111 ק"ג וב-[[1824]] הגיע היקף מותניו ל-130 ס"מ. הוא סבל מ[[שיגדון]], מ[[טרשת העורקים]], מ[[בצקת]] וככל הנראה מ[[פורפיריה]]. הוא בילה ימים שלמים במיטה וסבל מהתכווצויות של קוצר נשימה שגרמו לו למצבי חנק. קיימים כמה דיווחים שלקראת סוף ימיו הוא לקה בנפשו כמו אביו, אך במידה פחותה יותר. לדוגמה, הוא טען לעיתים שהוא נכח ב[[קרב ווטרלו]], מה שהעיד על כך שהוא לקה ב[[שיטיון]], או שהייתה זו רק בדיחה שנועדה להרגיז את הדוכס מולינגטוןמוולינגטון. הוא מת לפנות בוקר ב-[[26 ביוני]] [[1830]] בטירת וינדזור בגיל 68. הוא נקבר בקפלת סנט ג'ורג' שבטירה ב-[[15 ביולי]].
 
בתו החוקית היחידה של ג'ורג', [[הנסיכה שרלוט מוויילס]], מתה ב-[[1817]] מדימום בעת לידה והוולד נולד מת. בנו השני של ג'ורג' השלישי, הנסיך פרדריק, דוכס יורק, מת ב-[[1827]]. את כסאו של ג'ורג' הרביעי ירש אחיו הצעיר יותר, הנסיך ויליאם, דוכס קלרנס, שמלך כ[[ויליאם הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת|ויליאם הרביעי]].