אליהו חכים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
מ הגהה
שורה 14:
 
== ביוגרפיה ==
אליהו חכים נולד בשנת [[1925]] ב[[ביירות]] לפולה ושמעון הכהן,. ובגילבגיל שבע עלה לארץ ישראל עם הוריו. גדל והתחנך ב[[חיפה]]. למד בבית הספר היסודי "אליאנס" וב[[בית הספר הריאלי]]. הצטרף בנעוריו ללח"י. בעקבות רציחתו של [[אברהם שטרן (יאיר)|יאיר]], מפקד הלחלח"י, נפגעה פעילות הארגון, וחכים התנדב ל[[הצבא הבריטי{{ה|צבא הבריטי]]}} ב[[מלחמת העולם השנייה]] ושירת ב[[מצרים]]. עם התאוששות הלחלח"י ערק חכים משירותו כדי להשתתף בפעולות לח"י. בין השאר השתתף ב[[התנקשות]] הכושלת בחיי [[הנציב העליון]] [[הרולד מקמייקל]] בשנת [[1944]].
 
==ההתנקשות==
שורה 20:
יחד עם לוחם לח"י נוסף, [[אליהו בית צורי]], השתתף חכים ב[[ההתנקשות בלורד מוין|התנקשות בלורד מוין]], השר לענייני המזרח התיכון בממשלת בריטניה, שמקום מושבו היה ב[[קהיר]]. ב-6 בנובמבר 1944, שני המתנקשים ירו בלורד מוין בעת שהיה במכוניתו והרגוהו. הם נתפסו בעת שנמלטו באופניים ממקום ההתנקשות, הועמדו לדין בפני [[בית דין צבאי]] מצרי, נידונו ל[[עונש מוות]] והוצאו להורג בקהיר ב-[[22 במרץ]] [[1945]] בעודם שרים את "[[התקווה]]".
 
במשפטו אמר חכים:
{{ציטוט|תוכן="החוק צריך להתבסס על הצדק. הוא מטיל חובות על האזרחים, אולם הוא גם מעניק להם זכויות. אם לא, אם החוק איננו מתבסס על הצדק, אין כל יסוד שיכבדוהו. חברי ואני חונכנו ברוח התנ"ך שלנו, המצווה: לא תרצח. אולם לא היה כל אמצעי אחר כדי להשפיע שיכבדו את זכויותינו, שזילזלו בהן. לכן החלטנו לפעול ועשינו זאת בשם הצדק העליון. כיום אומרים לנו לענות על האשמה של רצח הלורד מוין. אנו מאשימים את הלורד מוין ואת הממשלה שהוא ייצג ברצח מאות ואלפים מאחינו ואחיותינו. אנו מאשימים אותם בגזילת מולדתנו ושוד רכושנו. היכן החוק שלפיו צריך לשפוט אותם על פשעיהם? אל מי יכולנו לפנות כדי להשיג צדק? חוק זה עדיין איננו רשום בשום ספר חוקים, אך הוא כתוב בלבנו. על כן אנוסים היינו לקחת את הצדק לידינו. באיזו זכות מבקש מאיתנו העולם שלום? האם בשם ההתחסדות הצבועה, בשם העמידה על דם בני עמנו, בשם החרפה, או בשם העבדות שהטילו עלינו? איי ספר הדינים, שיפרט את הסעיפים האלה בחוקיו?
לכן ביקשתי בראשית הדיונים שענייננו יובא בפני בית דין בינלאומי, שרק לו הזכות לשפוט על הצדק העליון שהפעילנו.
בשם צדק זה, העליון והיחידי, אני מבקש מכם לזכותנו בדינכם."}}
 
חכים ובית צורי זכו לתמיכה רבה ברחובות קהיר, אשר ראו בהם לוחמים נגד השלטון הבריטי השנוא.
 
מבית המאסר כתב אליהו להוריו במכתבו:
{{ציטוט|תוכן="כחייל נשלחתי לחזית ונפלתי בשבי, וצריך לדעת לא רק איך להילחם אלא גם איך ליפול. אני שמח לעמוד במבחן זה מפני שעכשיו, יותר מאשר בכל רגע אחר בחיי, אני בטוח בצדקת רעיונותי; מפני שהאידיאל שלי הוא רעיון האמת וסוף האמת לנצח. אני נכון לכל. יבוא יום, הורי היקרים - ואני מקווה כי קרוב היום - כאשר יתנוסס הדגל העברי מעל הרי ירושלים והחופש ישרור בכל ערי הארץ, ואמהות ואבות ישמחו בילדיהם מתוך חרות ודרור."}}
 
חכים ובית צורי נקברו בבית העלמין היהודי בקהיר. ב-[[22 ביוני]] [[1975]], ביוזמתו של חבר הכנסת [[יצחק שמיר]],{{הערה|[[חיים משגב]], '''שיחות עם יצחק שמיר''', [[ספרית פועלים]], עמוד 41}} שהכיר את השניים ושלח אותם למשימה, הועלו גופותיהם של חכים ובית צורי לישראל במסגרת הסכם [[חילופי שבויים]] עם מצרים, והם נקברו בטקס צבאי ב[[חלקת עולי הגרדום בהר הרצל]]. במהלך האירוע נפתחו ארונותיהם של השניים והתגלה כי גופותיהם נותרו ללא פגע למעלה מ-30 שנים. [[גאולה כהן]] סיפרה בראיון ברדיו ב-7 באפריל 2014:
 
{{ציטוט|תוכן="[[יצחק שמיר|שמיר]] הלך כמה עשרות מטרים עד אליהם. הלכתי אחריו במרחק מסוים. לא נתנו לנו להתקרב יחד איתו. הארונות הונחו על הקרקע עם משמר חיילים. הוא הגיע לגופות והחל טקס פתיחת הארונות. זה היה רגע מצמרר. אף אחד לא ידע מה נמצא בתוך הארונות. זה היה מצמרר לעילא ולעילא כי כשהורידו את הכסות מהפנים התברר שמשקיפים אלינו שני אנשים צעירים ויפים ללא קמט בפניהם, כאילו נולדו מחדש".{{הערה|[https://www.inn.co.il/News/News.aspx/274189 הגופות נותרו עשרות שנים ללא קמט בפניהן]}}}}