אסכולת אנטיוכיה (נצרות) – הבדלי גרסאות

האסכולה איבדה מהשפעתה באחת לאחר שנסטוריוס, תלמידו של תאודור ממופסואסטיה, טיפח את ה[[נסטוריאניזם]] שנקרא על שמו כפטריארך בירת האימפריה קונסטנטינופול. בנאמנותו לתורת מוריו, הדגיש כי רק הצד האנושי של ישו סבל ומת על הצלב וכי מרים אינה יכולה להיקרא "יולדת האל". הבוטות והקיצוניות של נסטוריוס, שהרחיק מעבר לאלו שמהם למד בניסוחים ישירים ובלתי-מתפשרים, הובילו לכינוס [[ועידת אפסוס]] ב-431. הפטריארך הוקע כמין וסולק, אם כי כתביו שנתגלו במאה ה-19 העלו שדעותיו היו פחות הטרודוקסיות ממה שהיה מקובל לחשוב. האסכולה האנטיוכיות הוכתמה מאוד. ב-449 הצליחו האלכסנדרונים להטות את [[ועידת אפסוס השנייה]] שבעקבותיה הודחו תאודורט מקירוס ובישופים אחרים שנאבקו בהם. אפסוס השנייה עמדה כבר בסימן ה[[מונופיזיטיות]], ששאבה רבות מהדגש שהניחו המצרים על אחדות הטבעים. האנטיוכיים המוחלשים זכו לסיוע בלתי-צפוי מן המערב, מבישוף רומא [[לאו הראשון (אפיפיור)|לאו]] שהכריסטולוגיה שלו אף היא הדגישה את הבידול בין שתי המהויות. בו[[ועידת כלקדון]] הוקעה המונופיזיטיות, ותאודורט הושב לכסו לאחר שהסכים להכריז חרם על נסטוריוס.

 

 

==לקריאה נוספת==