נתן אלתרמן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישורים פנימיים |
←קורות חיים: עריכה |
||
שורה 25:
[[קובץ:Memorial plate to the poet Nathan Alterman.JPG|שמאל|ממוזער|240px|[[לוחית זיכרון]] בפתח ביתם של נתן אלתרמן, רחל מרכוס ותרצה אתר, ב[[שדרות נורדאו]] 30 בתל אביב]]
נתן אלתרמן נולד בעיר [[ורשה]] שב[[היסטוריה של פולין#פולין המחולקת (1795–1918)|פולין]], אז במערב [[תחום המושב]] של [[האימפריה הרוסית]], כבנם הבכור של בלה לבית ליבוביץ, [[רופא שיניים|רופאת שיניים]] (ואחותו של [[שלמה זלמן אריאל]]), ו[[יצחק אלתרמן]], שלימים יהיה מחלוצי [[גן ילדים|גן הילדים]] העברי והמנהל הראשון של מחלקת החינוך ב[[עיריית תל אביב]]. ב-[[1914]] משפחתו עברה ל[[מוסקבה]] וב-[[1918]] נדדה ל[[קייב]] שבדרום-מערב רוסיה (כיום ב[[אוקראינה]]). ב-[[1919]] המשפחה ברחה מקייב ושנה לאחר מכן התיישבה בעיר [[קישינב]], שם למד נתן במסגרת הגימנסיה העברית "מגן דוד", והחל לכתוב שירים, שפורסמו בעלון הגימנסיה. בשנת [[1925]], בגיל 15, [[העלייה הרביעית|עלה]] עם משפחתו ל[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל]]. המשפחה התיישבה ב[[תל אביב]], ואלתרמן למד ב[[גימנסיה הרצליה]].
בגיל 19 יצא ל[[הרפובליקה הצרפתית השלישית|צרפת]], תחילה ללימודים ב[[אוניברסיטת סורבון]] ב[[פריז]], וכעבור שנה עבר ללימודי [[חקלאות]] ב[[נאנסי]], שם שהה שנתיים והשתלם כ[[אגרונום]]. במהלך שהותו שם התקרב לחוגי ה[[בוהמה]], בהשפעתם ובעזרת אביו התפרסם לראשונה במרץ [[1931]] שיר מפרי עטו, "בשטף עיר", בכתב העת "[[כתובים (כתב עת)|כתובים]]", בעריכת [[אברהם שלונסקי]].{{הערה|"[[כתובים (כתב עת)|כתובים]]", שנה ה', גיליון י"ט (רט) ([[כ"ג באדר]] [[תרצ"א]], [[12 במרץ]] 1931), עמ' 1.}} במהלך [[חופשת הקיץ]] בארץ ישראל באותה שנה התפרסמה רשימתו הראשונה ב"[[הארץ]]" ולאחר מכן הוסיף לפרסם משיריו ב"כתובים" וב"[[גזית (כתב עת)|גזית]]". כששב לארץ ישראל, בקיץ [[1932]], עבד במשך תקופה קצרה ב[[מקווה ישראל]], אך במהרה עבר לעסוק בכתיבה [[עיתונאות|עיתונאית]] – תחילה בעיתון "[[דואר היום]]" וב"[[במחנה]]", ואחר כך, לזמן קצר, ב[[שבועון]] "[[בשער (שבועון)|בשער]]". במקביל המשיך לפרסם גם ב"כתובים" (ב[[שם עט|שם העט]] "נ. העזתי"), ב"[[טורים]]" וב"הארץ".
ב-[[1933]] החל לכתוב [[פזמון|פזמונים]] ל[[תיאטרון]] "[[המטאטא]]".
ביולי [[1934]] החל לפרסם בעיתון "[[דבר (עיתון)|דבר]]" [[בעל טור|טור]] שירי [[אקטואליה|אקטואלי]] בשם "סקיצות תל אביביות", שעליו חתם בשם העט "אלף נון". במהלך ארבעה חודשים הופיעו 26 טורים. בנובמבר 1934 עזב את "דבר" והחל לפרסם ב"[[הארץ]]" טור דומה אך בעל אופי פחות לירי ויותר [[סאטירה|סאטירי]], בשם "[[רגעים (אלתרמן)|רגעים]]". הוא התמיד בכתיבתו שמונה שנים, שבהן התפרסמו 297 טורים חתומים בשם העט "אגב".
לצד כתיבתו האקטואלית הוא הצטרף ל[[חבורה ספרותית|קבוצת המשוררים]] "[[יחדיו]]" של אברהם שלונסקי ו[[לאה גולדברג]], שהתרכזה סביב כתב העת "טורים" ומרדה
ב-[[1935]] נשא לאישה את [[שחקן|שחקנית]] [[התיאטרון הקאמרי]] [[רחל מרכוס]]. בינואר [[1941]] נולדה בתם היחידה
בתחילת [[1943]],
▲לצד כתיבתו האקטואלית הוא הצטרף ל[[חבורה ספרותית|קבוצת המשוררים]] "[[יחדיו]]" של אברהם שלונסקי ו[[לאה גולדברג]], שהתרכזה סביב כתב העת "טורים" ומרדה (עוד קודם לכן) בממסד הספרותי של אותה עת, שהיה מזוהה עם [[חיים נחמן ביאליק]].
▲בינואר [[1941]] נולדה בתם היחידה תרצה, לימים המשוררת [[תרצה אתר]]. במקביל לנישואיו עם מרכוס ומגוריו עמה בדירה ב[[שדרות נורדאו]] עד יום מותו, ניהל בידיעתה יחסי אהבה ממושכים עם ה[[צייר]]ת [[צילה בינדר]], אשר איירה אחדים מספריו לילדים. הוא היה ידוע במצבי רוחו המתחלפים תדירות, ב[[שתיינות]]ו (היה יושב יום יום ב[[בית קפה|קפה]] "[[כסית]]" בתל אביב), בחדות לשונו ובצניעותו החומרית.
▲בתחילת [[1943]], אלתרמן עזב את "הארץ" עקב ויכוח כספי עם ה[[מו"ל]] [[גרשום שוקן]], וחזר ל"דבר", שם החל לכתוב את מדורו האקטואלי "[[הטור השביעי]]", שהתפרסם מאז מדי שבוע עד תחילת [[1967]].
▲בינואר הוצג לראשונה בתיאטרון "[[האוהל]]" ה[[מחזה]] "[[שלמה המלך ושלמי הסנדלר]]" מאת [[סמי גרונמן]], ב[[תרגום|תרגומו]] של אלתרמן.
ב-[[1944]] הפסיק לכתוב לתיאטרון "המטאטא" והחל לכתוב לתיאטרון "[[לי-לה-לו]]".
ב[[מלחמת העצמאות]] התגייס ל[[צה"ל]] וצורף לגדוד [[מרגמה|מרגמות]] שהוקם במסגרת [[חטיבה 8]]. באוקטובר [[1948]] השתתף ב[[מבצע יואב]], אולם [[מח"ט|מפקד החטיבה]], [[יצחק שדה]], שחרד לגורלו של המשורר, הורה לשחררו (את תחושותיו בקרב כתב בשיר "[[ליל חניה]]").{{הערה|לימים הולחן השיר בידי [[יאיר רוזנבלום]] ל[[פסטיבל הזמר והפזמון|פסטיבל הזמר והפזמון 1973]], בוצע בידי [[חנן יובל]], [[ירדנה ארזי]] ו[[אפרים שמיר]] והפך ל[[נכס צאן ברזל]] ישראלי}}
בשנת [[1959]], פרסם [[נתן זך]]
▲בשנת [[1959]], [[נתן זך]] פרסם את מאמרו "[[הרהורים על שירת אלתרמן]]", שהיווה מתקפה על סגנונו השירי של אלתרמן והאשימו במלאכותיות ובחוסר-רגש. מאמר זה הופנה נגד אלתרמן, אך כוון נגד כל חבורת "יחדיו" ופתח פתח לשירה עברית צעירה, ללא חרוז ומשקל על נושאי יומיום כמגמה מנוגדת לזו שאלתרמן ובני דורו הובילו.
ב-[[1967]] הפסיק לכתוב את "הטור השביעי" ב"דבר" והחל לכתוב [[מאמר]]ים [[פובליציסטיקה|פובליציסטי]]ים ב"[[מעריב]]", שכונסו לאחר מותו בספר "החוט המשולש".
לאורך השנים היה אלתרמן מזוהה עם [[תנועת העבודה]] ו[[מפא"י]] בפרט, ונמנה עם מעריציו של [[דוד בן-גוריון]], אף שביניהם היו גם מחלוקות, למשל בעניין [[הסכם השילומים]].{{הערה|יחיעם ויץ, '''נתן אלתרמן וגרמניה: עמדתו כלפי המגעים עמה על רקע יחסיו עם משה שרת''', 2004}}{{הערה|[[תום שגב]], '''[[המיליון השביעי: הישראלים והשואה]]''', ז, 3, עמ' 385; עמ' 527, הערה 30: אלתרמן דרש להחליף "את השם הנורא שילומים" בביטוי "החזרת שוד".}} בן-גוריון מצדו כינה אותו בשם "נתן החכם".{{הערה|[[נדב שרגאי]], [http://www.alterman.org.il/מאמרים/tabid/65/vw/1/ItemID/94/Default.aspx נתן החכם: 40 שנה למותו של אלתרמן], באתר נתן אלתרמן}} בשל קרבתו זו לבן-גוריון, אלתרמן זכה גם לביקורת, ולעיתים כונה "משורר החצר". לאחר [[מלחמת ששת הימים]], נמנה עם מייסדי "[[התנועה למען ארץ ישראל השלמה]]". את נכונותו של בן-גוריון לוותר על מרבית [[השטחים]] תמורת שלום אמת תיאר כ"היפותטית - אפילו אוטופית".{{הערה|{{מעריב|נתן אלתרמן|האמנם ויכוח סרק?|1968/11/22|01000}}}}
בשנת [[1970]] חלה במחלת [[מעיים]]. ב-[[15 במרץ]] הובהל לבית החולים. שם, במהלך ניתוח מעיים, הוא לקה ב[[אוטם שריר הלב|התקף לב]] ואיבד את הכרתו. הוא נפטר ב-[[28 במרץ]] [[1970]].{{הערה|{{הארץ|טל לוי|היום לפני 40 שנה: המשורר נתן אלתרמן הלך לעולמו מהתקף לב|1.1195134|28 במרץ 2010}}}} כשהובל ב[[אמבולנס]] לבית החולים כתב את צוואתו. בשל בקשתו "להיקבר כאחד האדם", הוא נקבר ב[[בית הקברות קריית שאול]], ולא בחלקת הסופרים ב[[בית הקברות טרומפלדור]].
לאחר מותו, [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]] החלה בכינוס והוצאה לאור של כל כתביו, מפעל שארך שנים רבות, בעריכת [[מנחם דורמן]].▼
==פרסים==
במהלך חייו זכה בפרסים רבים, בהם: [[פרס טשרניחובסקי]] לתרגומי מופת ב-[[1946]], על תרגומיו למחזות "[[פדרה (רסין)|פדרה]]" מאת [[ז'אן רסין]] ו"[[נשות וינדזור העליזות]]" מאת [[ויליאם שייקספיר|שייקספיר]] וב-[[1967]], על תרגומיו למחזות [[מולייר]]; [[פרס רופין]]
שורה 96 ⟵ 61:
ב-[[1968]] זכה ב[[פרס ישראל]] ל[[ספרות]] על [[מפעל חיים|מכלול יצירתו]].
[[קובץ:נתן אלתרמן-קבר.jpg|ממוזער|צילום קברו של המשורר נתן אלתרמן בבית הקברות בקריית שאול בתל אביב. בוצע בשיתוף פעולה על ידי החברה קדישא שם.]]
▲לאחר מותו, [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]] החלה בכינוס והוצאה לאור של כל כתביו, מפעל שארך שנים רבות, בעריכת [[מנחם דורמן]].
== יצירתו ==
שורה 137 ⟵ 91:
לאחר שעזב את "הארץ" וחזר לכתוב ב[[דבר (עיתון)|דבר]], הופיעו שיריו האקטואליים במדורו "'''[[הטור השביעי]]'''" שהתפרסם אחת לשבוע במשך 24 שנים. במהלך השנים קובצו שירי הטור בכמה מהדורות של ספרים הנקראים "הטור השביעי".
רבים משירים אלו הביעו מחאה נגד ה[[הממלכה המאוחדת|בריטים]] וביטויי תמיכה ב[[פלמ"ח]] וב"[[ההגנה|הגנה]]" שלחמו בהם (כגון "[[נאום תשובה לרב חובל איטלקי]]" ו"[[מסביב למדורה]]"). בחלק מהשירים הוקיע את מעשי ה[[אצ"ל]] וה[[לח"י]]. אחד משירי "הטור השביעי" הידועים ביותר הוא "[[מגש הכסף]]", שהודפס ב"דבר" ב-[[19 בדצמבר]] [[1947]], עם פרוץ קרבות [[מלחמת העצמאות]], המתאר את הקרבתם של הלוחמים להקמת המדינה ואת מחיר הדמים שנדרשה המדינה לשלם.{{הערה|{{ישראל היום|דיוויד סלע|70 שנים אחרי|522919|12 דצמבר 2017}}}}
גם לאחר הקמת המדינה המשיך בפרסום הטור ועסק גם בשאלות [[מוסר]], כבשיר "אלמנת הבוגד", שפורסם בעקבות הוצאתו להורג של [[פרשת טוביאנסקי|מאיר טוביאנסקי]], והשיר "[[על זאת]]" שבו ביקורת על [[פשע מלחמה]] שביצעו לוחמים ישראלים במהלך מלחמת העצמאות, ובן-גוריון הורה להפיצו לקציני צה"ל. אחד הפרסומים, "יום הזיכרון והמורדים", עורר פולמוס רב כשתבע בו כי לא יבדילו בין גבורת [[מורדי הגטאות]] לבין תגובתם של שאר היהודים ב[[השואה|שואה]], כולל זו של ה[[יודנראט]].{{הערה|[[אבנר הולצמן]], [https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/00400_files/5815.pdf נתן אלתרמן ופולמוס ״שתי הדרכים״], '''[[בצרון (כתב עת)|בצרון]]''' 359–360, אפריל 1986, עמ' 6–15}}
שורה 144 ⟵ 98:
=== פזמונים ===
אלתרמן היה יוצר פורה גם בתחום ה[[זמר עברי|זמר העברי]]. פזמוניו ללחניהם של [[נעמי שמר]], [[משה וילנסקי]], [[סשה ארגוב]], [[יאיר רוזנבלום]], ומלחינים נוספים היו פופולריים מאוד, ובהם: "על אם הדרך", "[[אליפלט (שיר)|אליפלט]]", "[[כלניות (שיר)|כלניות]]", "אני מצפת", "[[זמר שלוש התשובות]]", "[[שיר העמק]]", "רינה", "[[חנה'לה התבלבלה]]", "בכל זאת יש בה משהו", "[[מסביב למדורה]]", "צריך לצלצל פעמיים", "אוריאנה", "[[לילה לילה]]" ועוד. את פזמוניו כתב לתיאטראות "[[המטאטא]]" ו"[[לי-לה-לו]]", למופעי הזמר משיריו "[[צץ וצצה]]" ו"[[שוק המציאות]]", ולזמרים (בעיקר ל[[שושנה דמארי]] ולצמד [[אילי גורליצקי]] ו[[יונה עטרי]]).
חלק משיריו הליריים של אלתרמן הולחנו ובוצעו בידי זמרים אף שלא נועדו להלחנה, בהם "[[פגישה לאין קץ]]" ו"[[ליל חניה]]".
שורה 160 ⟵ 114:
על שמו של אלתרמן קרויים מספר רחובות בערי ישראל, כולל בעירו תל אביב.
דמותו של אלתרמן מעטרת [[שטר כסף]] בערך 200 [[ש"ח]],
בנוסף, נקרא על שמו בית הספר העל-יסודי "[[תיכונט ע"ש אלתרמן]]" הנמצא בצפון תל אביב, וכן חטיבת הביניים "[[אורט ישראל|אורט]] ע"ש נתן אלתרמן" שנמצאת בקריית השרון שב[[נתניה]].
| |||