התקף חרדה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לפעילות גופנית
שורה 15:
* גורמי לחץ. אובדן אדם או קשר משמעותי, עומס ניכר או שינויים בחיים עלולים להגביר את הפגיעות להתקף.
* חומרים מעוררים או תרופות. צריכת יתר של [[קפאין]], [[ניקוטין]] וחומרים מעוררים אחרים או שימוש בתרופות מסוימות כמו [[ריטלין]] או [[אנטיביוטיקה]] מסוג [[Fluoroquinolone]] עלולות להגביר את הפגיעות להתקף חרדה. לעיתים התקפי חרדה הם חלק מהסתגלות הגוף לטיפול התרופתי והם עוברים במהרה, פעמים אחרות ההתקפים נמשכים גם לאחר תקופת ההסתגלות. תרופות מסוג [[SSRI]] לטיפול בדיכאון עלולות לגרום אף הן להתקפי חרדה בתחילת השימוש או כשהאדם מפסיק את נטילתן, במיוחד אם הוא היה פגיע מראש לחרדות. חלק מהסובלים מהתקפי חרדה מפתחים [[פוביה ספציפית]] מחומר מסוים אחרי שחוו התקף תחת השפעתו.
* התקפי חרדה מצביים. כשהאדם עובר התקף חרדה במקום או מצב מסוים, עלול להיווצר אצלו קשר בין ההתקף למצב בתהליך של [[התניה קלאסית]]. התניה זו מגבירה את הסיכוי שיחווה התקף כשיהיה שוב באותו מקום או מצב, למשל ברכב, בפעילותב[[פעילות גופנית]], בעבודה, לימודים וכו'.
* מחלות העלולות לגרום למוות פתאומי יכולות לעורר התקפי פאניקה או הפרעת פאניקה, למשל מחלות לב. במקרים אלה קשה יותר לטפל בחולה, כיוון שיש יסוד לחשש מפני אירוע לב או למשל קבלת שוק מכאיב אם הושתל בגופו [[דפיברילטור]].