ויקיפדיה

שמעה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
DrAbecassis (שיחה | תרומות)
36 עריכות
תיקוני עריכת גאוגרפיה
DrAbecassis (שיחה | תרומות)
36 עריכות
תיקוני עריכה ותחביר, והוספת מראה מקום.
תגיות: תו כיווניות מפורש עריכה חזותית
שורה 11:
|אתר אינטרנט=|
}}
'''שִׁמְעָה''' היא התיישבות של יהודים במתכונת [[יישוב קהילתי]] בדרום [[הר חברון]], השייך ל[[מועצה אזורית הר חברון|מועצה האזורית הר חברון]]. היישוב מוגדר [[חילונים|חילוני]], מהמעטים המוגדרים כך ביהודה ושומרון. היישוב הוקם בסיוע [[החטיבה להתיישבות]] ותנועת [[אמנה (ארגון)|אמנה]].
 
מערבית ובצמידות לשמעה נמצאת ה[[התנחלות]] [[מצפה אשתמוע]] - התיישבות דתיתשל יהודים דתיים, המוגדרת באופן רשמי כשכונה של שמעה, אך למעשה מתפקדת באופן עצמאי.
 
== מיקום ==
היישוב ממוקם כ- 30 ק"מ צפונית מזרחית לעיר באר שבע, וכ- 20 ק"מ דרומית לעיר [[חברון]]. שמעה שוכנת על כביש 60, המכונה [[דרך האבות]], במרחק של 9 ק"מ ממעבר מיתר (מעבר יבשתי אזרחי בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלסטינית)<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.maavarim.mod.gov.il/he/Pages/default.aspx|הכותב=|כותרת=רשות המעברים|אתר=www.maavarim.mod.gov.il|תאריך=|תאריך_וידוא=2020-04-10}}</ref>.
 
דרך האבות היא דרך עתיקה החוצה את ארץ ישראל לאורכה, ומחברת בין הערים המרכזיות מהתקופות הקדומות: באר שבע, [[חברון]], [[בית לחם]], ירושלים, שכם, עפולה, [[נצרת]]. קרויה כך על שום שצעדו בה ה[[שלושת האבות|אבות]], לפי התנ"ך. מימי קדם ועד היום, הדרך משרתת אנשים משלושת הדתות [[מונותאיזם|המונותאיסטיות]] הגדולות – יהודים, מוסלמים ונוצרים. כמו כן, הדרך עוברת הן במדינת ישראל והן ב[[הרשות הפלסטינית|רשות הפלסטינית]]. "דרך זו מגלמת במהותה את חשיבות השכנות הטובה בין העמים השונים"<ref>טרם פורסם.</ref>. כיום, תוואי הדרך חופף ותואם ברובו את כביש 60 המתחיל בבאר שבע ומסתיים בנצרת. נקראת גם [[דרך ההר]] כי היא למעשה חיבור טבעי של רכס [[הרי יהודה|הרי יהודה.]]
 
== גאוגרפיה ==
שורה 26:
 
* סמוכים לשמעה הכפרים [[א-סמוע|סמוע]], אס-סמייה ו[[ח'ירבת א-סימיא|סימיא]] המרמזים בשמם על מיקום היישוב המקראי [[אשתמוע]]. שמעה משמרת את שמו של הישוב היהודי הקדום.
*[[עברות]] מ[[ערבית]] של שמות הכפרים הסמוכים למקום: [[א-סמוע|סמוע]], אס-סמייה ו[[ח'ירבת א-סימיא|סימיא]] הסמוכים למקום.
*המילה 'שמעה' מוזכרת מס' פעמים בספר [[תהילים]], בהקשר דומה, בפנייה אל האל שישמע את מצוקת המתפלל: "שמעה תפילתי ה' ושוועתי האזינה, אל דמעתי אל תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי" (פרק ל"ט, פסוק יג'); "ה' שמעה תפילתי ושוועתי אליך תבוא" (פרק ק"ב, פסוק ב'); "ה' שמעה בקולי תהיינה אוזניך קשובות לקול תחנוני" (פרק ק"ל, פסוק ב').
*אחיו של [[דוד המלך]] נקרא [[שמעה (דמות מקראית)|שמעה]].
שורה 46:
כאשר הרוצח היה מגיע אל העיר, היו זקני העיר חוקרים את אופי הרצח. אם הרצח נעשה במזיד, היו הזקנים מוסרים את הרוצח לידי בית דין על מנת לדונו ולעונשו כראוי לו. לעומת זאת, אם הרצח היה בשוגג, כלשון הכתוב: "בִבְלִי דַעַת הִכָּה אֶת רֵעֵהוּ וְלֹא שׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם", היה על הרוצח להתיישב בעיר המקלט עד מותו של הכהן הגדול באותה תקופה, ואסור היה להורגו ואם הרגו גואל הדם בתוך עיר המקלט חייב מיתה כרוצח במזיד. בערי המקלט נקטו באמצעי זהירות רבים על מנת למנוע מהגולים מקרה נוסף של רוצח בשגגה. לאחר שמת הכהן הגדול, רשאי היה הרוצח לשוב לעירו. לפיכך מסופר בתלמוד שאמותיהם של הכהנים הגדולים, היו מחלקות מיני מזון לשוהים בערי המקלט, שלא יתפללו על מות בניהם. אם הרוצח יצא מעירו לפני תום הזמן, לגואל הדם מותר להורגו ללא משפט.
 
<big>סך הכול היו ארבעים ושמונה ערים בארץ ישראל שיועדו לכוהניםל[[כהן|כוהנים]] וללווייםול[[לוי (יהדות)|לוויים]] ונמנו כמו כן כערי מקלט. שלוש עשרה ערים מתוכם היו [[עיר כהנים|ערי כהנים]], אשתמוע הייתה ביניהם ונמסרה לכוהנים משבט יהודה</big>, ככתוב בספר יהושע ובספר דברי הימים:
 
"וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, נָתְנוּ אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ, אֶת-חֶבְרוֹן וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת-לִבְנָה וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ, וְאֶת-יַתִּר, וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ, וְאֶת אֶשְׁתְּמֹעַ וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ".
שורה 53:
 
=== המאה השלישית והרביעית לספירה ===
כ- 250 שנה אחרי חורבן [[בית המקדש השני]], היה תלמיד חכם ([[אמוראים|אמורא]]) שפעל באזור בסוף המאה השלישית או תחילת המאה הרביעית לספירה (כ- 250 שנה אחרי חורבן בית המקדש השני), שנקרא [[חסא דאשתמוע]]<ref>בן ציון רוזנפלד (2009), Torah Centers and Rabbinic Activity in Palestine 70-400 C.e: History and Geographic Distribution BRILL, עמוד 81.</ref>, או בעברית עכשווית חסה מאשתמוע. הוא מוזכר פעם אחת בתלמוד הירושלמי בהקשר לרבי יסא שבא לבקרו<ref>לפי הגרסה בירושלמי מכתב יד ליידן ועד היום הוא לא מוזכר, אלא בגרסאות הראשונים לתלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק ו', הלכה י', ראה בשינויי נוסח לירושלמי מהדורת עוז והדר.</ref><ref>בן ציון רוזנפלד (2009), Torah Centers and Rabbinic Activity in Palestine 70-400 C.e: History and Geographic Distribution, BRILL עמוד 105.</ref>. פרופ' [[שמואל ספראי]] משער כי רבי יסא המוזכר בתלמוד הוא רבי איסי המוזכר בכתובת בבית הכנסת ב[[סוסיא (יישוב עתיק)|סוסיא העתיקה]] הסמוכה למקום.
 
[[אוסביוס מקיסריה]] כתב על אשתמוע: "כפר גדול מאוד של יהודים בדרומא מצפון לענים (היום [[חורבת ענים|חורבת עָנִים]]) בתחום אלויתרופוליס (היום בית גוברין)"<ref>אונומסטיקון עמ' 86.</ref>.
שורה 66:
רשימת כפרים עות'מאנית משנת 1870 בערך גילתה כי אוכלוסיית סמוע מנתה 298, ב -77 בתים, אם כי המספר כלל גברים בלבד<ref>Socin, 1879, p. 154.</ref><ref>Hartmann, 1883, p. 142, also noted 77 houses.</ref>.
 
בשנת 1883 תיאר סקר [[הקרן לחקר ארץ ישראל|הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל]] את סמוע: ככפר"כפר גבוה ובגודל בינוני. בצפון יש עמק פתוח, והבניינים המודרניים משתרעים לאורך שלוחה היוצאת מערבה מקו פרשת המים. הקרקע סלעית על הגבעות, אך בעמקים האדמה מעובדת. ישנם שרידים של טירה עתיקה בכפר, ושברים אחרים. נאמר כי כנסיה הייתה כאן פעם, והחורבות ממערב מראות שהעיירה הייתה פעם הרבה יותר גדולה. בדרום ישנם עצי זית בעמק. מצפון ישנם קברים חצובים בסלע בצד הגבעה, אספקת המים מגיעה מבורות מים. התושבים מונים כ- 400 עד 500 נפשות"<ref>Conder and Kitchener, 1883, SWP III, p. 403.</ref>.
 
=== תקופת המנדט הבריטי ===
בשנת [[1917]] נכבש האזור בידי הגנרל הבריטי [[אדמונד אלנבי]] ב[[מלחמת העולם הראשונה]] והוחל שלטון בריטניה על ארץ ישראל (פלשתינה).
 
במפקד אוכלוסין שערכו שלטונות המנדט הבריטי בשנת 1922, מנתה אוכלוסיית סמוע 1600 תושבים, מוסלמים כולם<ref>Barron, 1923, Table V, p. 10.</ref>. במפקד המנדט הבריטי שנערך כעשר שנים לאחר מכן, בשנת 1931, בסמוע יחד עם סימיא וראפאת, היו בסך הכל 1,882 מוסלמים, ב 372 בתי אב<ref>Mills, 1932, p. 33</ref>.
 
חפירות ארכאולוגיות נערכו במקום בשנת 1934 בידי החוקרים ל"א מאיר וא"א רייפנברג, ונמצאו שרידי בית תפילה יהודי עם כתובת [[פסיפס]] ו[[מטמון מטבעות]] גדול<ref>כיום האתר בתחומי השליטה של [[הרשות הפלסטינית]].</ref>.
 
בסטטיסטיקה של שנת 1945 אוכלוסיית סמוע מנתה 2,520 תושבים, כולם מוסלמים<ref>Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 23.</ref>, שהיו ברשותם 138,872 דונם על פי סקר אדמות ואוכלוסיות רשמי<ref>Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 50 Archived 2011-06-04 at the Wayback Machine.</ref>. 30 דונם היו מטעים ואדמות להשקיה, 40,398 לדגנים<ref>Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 94.</ref>, ואילו 165 דונם היו אדמה בנויה (עירונית)<ref>Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 144.</ref>.
שורה 79:
=== התקופה הירדנית ===
 
בעקבות המלחמה הקרויה בפי הישראלים [[מלחמת העצמאות]] או [[מלחמת השחרור]] (1947-49) והסכמיו[[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות|הסכמי שביתת הנשק]] ב- 1949, סופחה סמוע על ידי ירדן יחד עם מה שקרוי '[[הגדה המערבית]]' והאזור היה בשליטת הירדנים. במפקד שנערך על ידי שלטונות ירדן בשנת 1961 אוכלוסיית סמוע מנתה 3,103 נפשות<ref>Government of Jordan, Department of Statistics, 1964, p. 14.</ref>.
 
בעקבות פעולות חבלה שנעשו נגד מטרות ישראליות, ב- 13 בנובמבר 1966 פשט צה"ל על הכפר בפעולת תגמול שנודעה כפעולתכ[[פעולת סמוע]]. הפעולה הביאה למותם של חמש עשרה חיילים ירדנים ול- 54 חיילים ירדנים פצועים. מפקד גדוד הצנחנים הישראלי, אל"מ יואב שחם, נהרג ועשרה חיילים ישראלים נוספים נפצעו. תושבי הכפר סבלו משלושה אזרחים שמתו ו- 96 אזרחים פצועים. בפעולה פוצצו עשרות בתים. <big>מהפיצוץ במקום נפגע גם מבנה בית הכנסת העתיק.</big>
 
=== אחרי 1967 ===
כתוצאה ממלחמת ששת הימים בשנת 1967, נכנסה סמוע לשליטת הישראלים. במפקד אוכלוסין שנערך על ידי רשויות ישראל בשנת 1967, מנתה האוכלוסייה 3784 נפשות<ref>Perlmann, Joel (November 2011 – February 2012). "The 1967 Census of the West Bank and Gaza Strip: A Digitized Version" (PDF). Levy Economics Institute. Retrieved 24 June 2016.</ref>.
 
לאחר מלחמת ששת הימים, העיירהחודשו נחפרההחפירות מאז 1934, בשנים 1969-1970 על ידי זאב ייבין<ref>ייבין ז', 1972, 'בית הכנסת באשתמוע', קדמוניות, ה (18): עמ' 45-43.</ref><ref>על מקור תוכניותיהם של בתי-הכנסת בדרום הר-יהודה [Sources for the Plans of the Synagogues in Southern Mount Hebron] (in Hebrew). Snunit.k12.il. Retrieved 2010-07-06.</ref>. כאמור, במקום נמצאו שרידי בית כנסת עם כתובת פסיפס ומטמון מטבעות גדול<ref>זאב ייבין, מטמון הכסף מאשתמוע, קדמוניות, 18, הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, תשל"ב.</ref>. האוצר מיוחס לשלל מעמלק ששלח דויד המלך לאשתמוע: "וַיָּבֹא דָוִד אֶל-צִקְלַג, וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה לְרֵעֵהוּ לֵאמֹר: הִנֵּה לָכֶם בְּרָכָה, מִשְּׁלַל אֹיְבֵי ה'. לַאֲשֶׁר בְּבֵית-אֵל ... וְלַאֲשֶׁר בְּאֶשְׁתְּמֹעַ"<ref>ספר שמואל א', פרק ל', פסוק כ"ח.</ref>. בקרקעית של החדר הסמוך לבית הכנסת העתיק באשתמוע, נתגלה מטמון הכסף הגדול בתוך חמישה כדי חרס. על שלושה מהם מופיעה בצבע אדום הכתובת "'חמש"'. המטמון כולל אוסף של חפצי כסף ובהם תכשיטים, פיסות, נתכים וסיגים עשויים כסף.
 
* '''‏‏‏‏‏‏בית הכנסת העתיק''': מידותיו מרשימות - 30 מטר על 13.33 מטר והקיר המערבי שרד לגובה 8.35 מטר. זאב ייבין סבר כי הגג היה עשוי מסגרות עץ ועליהן רעפים. בחזית, לפני המבנה הרוחבי, שטח מוגבה אליו עולים בשלוש מדרגות. הרצפה הייתה מעוטרת בפסיפס צבעוני גדול. מהפסיפס שרד רק חלק קטן ובו ציור של עץ וכתובת הקדשה בארמית: דכיר לטב לעזר כהנא = זכור לטוב לעזר כהן; ובוני דיהב חד טרימיסין = ובניו שנתן טרימיסים (שליש דינר זהב); מן פעל = אחד מרכושו. לשון הכתובת מעידה על משכנם של [[כהן|יהודים כהנים]] במקום. הפסיפס מתוארך למאה הרביעית לספירה. גודל הפסיפס 10x20 מ' (200 מ"ר) והוא מורכב מחמישה צבעים. צפיפות אבני הפסיפס: 100 אבנים בדצמ"ר. בשולי האולם מעוטר עץ שעל גזעו שני ענפים גזומים, נוף העץ נושא פרות מוארכים בקצה, והכוונה הייתה כנראה לאפרסק או שזיף. במרכז האולם היו מדליונים שנותרו מהם רק קצותיהם של שריגי גפן וקנוקנת. שלושה פתחים בקיר החזית המזרחית שנשתמר לגובה של 2 מ'. קיר מערבי השתמר בגובה של 8 מ' (גובה יוצא דופן הנראה ברחוב הראשי של סמוע). בקיר הצפוני גומחה מרכזית לארון קודש ומצדדיה שתי גומחות קטנות, בימה בולטת וספסלים מאבן מסביב לאולם בית הכנסת.
 
בשנת 1970 סקר שמריהו גוטמן את בתי כפר סמוע ומצא בהם פריטי אדריכלות יהודית: 15 משקופים מעוטרים, עם רוזטות אופייניות. על ארבעה משקופים נמצאו תאורי מנורת שבעת הקנים. בקירות המבנים בכפר נמצאו ציורי מנורות פשוטות. שני משקופים הועברו למוזיאון רוקפלר ושלישי לכפר עציון.
 
<big>בשנת 1982, בסמיכות לאשתמוע המקראית, נוסד היישוב כ[[היאחזות נח"ל]] בשם נטע שאוזרחה בשם שמעה בשנת [[1988]]</big>{{הערה|{{מעריב|רפאל מן|אושר ישוב חדש בדרום הר חברון|1988/07/11|01010}}}}.
 
החל משנת 1994, במסגרת הסכמי אוסלו בין מדינת ישראל לבין [[הארגון לשחרור פלסטין]] ([[אש"ף]]), שמעה נמצאת בשליטת מדינת ישראל, ואילו הכפרים הסמוכים [[סמוע]], אס-סמייה ו[[ח'ירבת א-סימיא|סימיא]] נמצאים בשליטת [[הרשות הפלסטינית]]. נכון לשנת 2007, סמוע מונה כ- 20,000 תושבים. נכון לשנת 2020, שמעה מונה כ- 800 תושבים<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://data.gov.il/dataset/residents_in_israel_by_communities_and_age_groups/resource/64edd0ee-3d5d-43ce-8562-c336c24dbc1f|הכותב=|כותרת=מרשם האוכלוסין, מדינת ישראל|אתר=|תאריך=}}</ref>.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/שמעה"