לוסיטניה (אונייה) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ החלפת "מקום טביעתה" ==> "מיקום" בתבנית:אונייה (תג)
מאין תקציר עריכה
שורה 42:
|מוטו=
|מיקום={{coord|51|25|N|8|33|W|display=inline,title|type:adm1st}}}}
[[אוניית דואר מלכותי|אוניית הדואר המלכותי]] "'''לוּסִיטֶנְיָה'''" (ב[[אנגלית]]: RMS '''''Lusitania''''') הייתה [[אוניית נוסעים]] [[בריטניה|בריטית]]. ב-[[7 במאי]] [[1915]], במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]], טובעה האונייה על ידי [[U-boot|צוללת]] [[הקיסרות הגרמנית במלחמת העולם הראשונה|גרמנית]]. לטיבוע האונייה הייתה השפעה על [[ארצות הברית במלחמת העולם הראשונה|הצטרפות ארצות הברית למלחמה]] כשנתיים מאוחר יותר.
 
"לוסיטניה" הושקה ב-[[7 ביוני]] [[1906]], ושימשה להובלת נוסעים ומטען ב[[האוקיינוס האטלנטי|אוקיינוס האטלנטי]], בין [[אנגליה]] לארצות הברית. ב-1907 זכתה ב[[הסרט הכחול|סרט הכחול]] לאחר שחצתה את האוקיינוס האטלנטי, מ[[אירלנד]] לארצות הברית, בפחות מחמישה ימים ובמהירות שיא של 24 קשרים.
 
== ההפלגה האחרונה ==
האונייה יצאה להפלגתה האחרונה מנמל [[ניו יורק]] ב-[[1 במאי]] [[1915]]. ב-[[7 במאי]] [[1915]], בשעה 14:10, בעת שהאונייה נמצאה קרוב לסוף מסעה, 14 מייל מ[[אירלנד]], היא נפגעה מ[[טורפדו]] ששוגר אליה מה[[צוללת]] הגרמנית U-20. בעקבות פגיעת הטורפדו נשמע פיצוץ גדול נוסף, ותוך 18 דקות טבעה האונייה. 1,198 נוסעים נספו, מתוכם 128 אמריקנים. במשך עשרות שנים נטען כי הפיצוץ השני נגרם על ידי מטען סודי של [[תחמושת]] שהוטמן בה, בניגוד לחוק האמריקאי האוסר על הובלת חומרי נפץ באוניות נוסעים.
 
{{הערה|[http://www.telegraph.co.uk/news/uknews/defence/9366985/British-not-to-blame-for-rapid-sinking-and-loss-of-life-on-liner-RMS-Lusitania-find-underwater-researchers.html כתבה בעתון "טלגרף".]}}{{הערה|[http://www.independent.ie/world-news/no-evidence-that-explosives-speeded-lusitanias-sinking-3154607.html כתבה בעתון "אינדפנדנט".]}} רק ביולי 2012 גילו חוקרים מ[[המעבדה הלאומית לורנס ליברמור]] שקול הנפץ השני נבע מפיצוץ [[דוד קיטור]], בעוד טביעת הספינה נגרמה מהנזק שחוללה פגיעת הטורפדו. הספינה אומנם נשאה תיבות [[כדור (תחמושת)|כדורי רובים]] בקוטר 7.7 מ"מ, אך אלה היו חלק מהמטען המוצהר (והחוקי) של הספינה ולא גרמו לטביעתה.
האונייה יצאה להפלגתה האחרונה מנמל מ[[נמל ניו יורק]] ב-[[1 במאי]] [[1915]]. ב-[[7 במאי]] [[1915]], בשעה 14:10, בעת שהאונייה נמצאה קרוב לסוף מסעה, 14 מייל מ[[אירלנד]], היא נפגעה מ[[טורפדו]] ששוגר אליה מה[[צוללת]]מהצוללת הגרמנית U-20. בעקבותלאחר פגיעת הטורפדו נשמע פיצוץ גדול נוסף, ותוך 18 דקות טבעה האונייה. באסון נספו 1,198 נוסעים נספו, מתוכם 128 אמריקנים. במשך עשרות שנים נטען כי הפיצוץ השני נגרם על ידי מטען סודי של [[תחמושת]] שהוטמן בה, בניגוד לחוק האמריקאי האוסר על הובלת חומרי נפץ באוניות נוסעים.
{{הערה|[http://www.telegraph.co.uk/news/uknews/defence/9366985/British-not-to-blame-for-rapid-sinking-and-loss-of-life-on-liner-RMS-Lusitania-find-underwater-researchers.html כתבה בעתון "טלגרף".]}}{{הערה|[http://www.independent.ie/world-news/no-evidence-that-explosives-speeded-lusitanias-sinking-3154607.html כתבה בעתון "אינדפנדנט".]}} רק ביולי 2012 גילו חוקרים מ[[המעבדה הלאומית לורנס ליברמור]] שקול הנפץ השני נבע מפיצוץ [[דוד קיטור]], בעוד טביעת הספינה נגרמה מהנזק שחוללה פגיעת הטורפדו. הספינה אומנם נשאה תיבות [[כדור (תחמושת)|כדורי רובים]] בקוטר 7.7 מ"מ, אך אלה היו חלק מהמטען המוצהר (והחוקי) של הספינה ולא גרמו לטביעתה.
 
קיומה של צוללת גרמנית באזור היה ידוע לצי הבריטי, אך המידע על כך הובא לידיעת רב החובל של "לוסיטניה" רק שלוש שעות קודם לטיבועה. מיד עם פגיעת הטורפדו הספיקה "לוסיטניה" לשגר קריאה לעזרה. ספינות שנחלצו לעזרתה הצליחו להציל 764 מנוסעיה, ובהם [[רב חובל|רב החובל]] של האונייה, קפטן טרנר.
 
== לאחר הטביעה ==
מפעל גרמני הנפיק מדליות המציינות את טיבוע האונייה כניצחון של הצי הגרמני, וצעד זה הוסיף שמן למדורה. לאחר שצעד זה נודע לממשלת גרמניה, על־פי ידיעות אודותיו שהופיעו בעיתונות הבריטית, היא אסרה על הפצת המדליות. בשלב זה החלו הבריטים למכור עותקים של המדליה, שתמורתם היוותה תרומה ל[[הצלב האדום|צלב האדום]].
 
על אף שגרמניה הצהירה עוד לפני טיבוע האונייה כי היא רואה בכל אונייה בריטית מטרה לגיטימית, הפגיעה בחפים מפשע בהם נשים וילדים עוררה זעם רב ונחשבה על ידי "[[מדינות ההסכמה]]" לדוגמה נוספת לברבריות חסרת ה[[מוסר]] של מכונת המלחמה הגרמנית. בעיני ארצות הברית, ש-128 מאזרחיה נספו בטיבוע האונייה, הייתה הפעולה הגרמנית מנוגדת ל[[משפט בינלאומי פומבי|משפט הבינלאומי]], ולכן נגרם מתח רב ביחסים שבין ארצות הברית לגרמניה.
 
מפעל גרמני הנפיק מדליות המציינות את טיבוע האונייה כניצחון של הצי הגרמני, צעד שהוסיף שמן למדורה. לאחר שצעד זה נודע לממשלת גרמניה, על־פי ידיעות אודותיו שהופיעו בעיתונות הבריטית, היא אסרה על הפצת המדליות. בשלב זה החלו הבריטים למכור עותקים של המדליה, שתמורתם היוותה תרומה ל[[הצלב האדום|צלב האדום]]. עם זאת, בעקבות הזעם הרב על טיבוע "לוסיטניה" הבטיחה גרמניה שצוללותיה יעלו על פני הים לפני שהן תוקפות, כדי למנוע תקיפה מוטעית של ספינות נוסעים.
 
טיבועה של "לוסיטניה" נחשב על ידי "[[מדינות ההסכמה]]" לדוגמה נוספת לברבריות של מכונת המלחמה הגרמנית. בעיני ארצות הברית, ש-128 מאזרחיה נספו בטיבוע האונייה, הייתה הפעולה הגרמנית מנוגדת ל[[משפט בינלאומי פומבי|משפט הבינלאומי]], ולכן נגרם מתח רב ביחסים שבין ארצות הברית לגרמניה. רק כעבור שנתיים, בעקבות החלטה גרמנית לחזור למלחמת צוללות בלתי מוגבלת ובעקבות "[[מברק צימרמן]]", שוכנעה ארצות הברית להצטרף למלחמת העולם הראשונה לצד "מדינות ההסכמה".
 
==לקריאה נוספת==