הנול של ז'אקאר – הבדלי גרסאות

הכרטיסים המנוקבים שולטים על אחת משתי פעולות של הנול: הפעולה הראשונה קובעת עבור כל חוט ערב, אילו מסגרות יהיו במצב מעלה, ואילו במצב מטה. באופן כזה, נקבע אילו מחוטי השתי יהיו מעל, ואילו מתחת לחוט הערב. הפעולה השנייה, בנול מרובה בוכיירים, קובעת איזה בוכייר יפרוס את חוט הערב. חוטי השתי הם מצבעים שונים, ובדומה, כל בוכייר פורס חוט ערב מצבע אחר, ובאופן זה נוצרת בבד הארוג דוגמה צבעונית. בנולים המשוכללים ביותר, הכרטיסים המנוקבים שולטים על שתי הפעולות, ובכך מאפשרים דוגמאות מורכבות אף יותר.

נול ז'אקארד שימש השראה לחלוצי המחשבים, ותרם רבות ל[[היסטוריה של המחשוב|מחשוב]]. הרעיון כי ניתן לארגן את פעולתה של מכונה על ידי סדרת הוראות שמגיעות "מבחוץ", ובאופן כזה לגרום לה לבצע פעולות שונות ללא שינוי מכני במכונה עצמה, אלא על ידי שינוי סדרת ההוראות, פתחה את הדרך למה למה שהוביל בהמשך הדרך ל[[תכנות מחשבים]]. ב[[מנוע אנליטי|מנוע האנליטי]] שתכנן [[צ'ארלס בבג']] באמצע המאה ה-19, סדרת ההוראות שהורו לו מה לעשות, הגיעה מסדרת כרטיסים מנוקבים, לפי המודל שיצר ז'אקאר. לקראת סוף אותה מאה, בשנת 1889, הגשים [[הרמן הולרית']] חלק מהחזון, כשבנה מכונה בה כרטיסים מנוקבים שימשו לקידוד מידע. מכונה זו ששימשה בהצלחה ב[[מפקד אוכלוסין|מפקד האוכלוסין]] של ארצות הברית ב-1890, וקיצרה את הזמן שהיה נחוץ לסיכום תוצאות המפקד מכ-9 שנים (הזמן שסיכום התוצאות ארך עבור המפקד של 1880), לשנה אחת. חברתו של הולרית', התמזגה עם שתי חברות נוספות, ויחדיו היוו את הגרעין לחברת [[IBM]], הגדולה בחברות [[טכנולוגיית המידע]] גם כיום. המחשב המכני של [[קונראד צוזה]], Z1 מ-1937, אולי המחשב המוצלח הראשון, השתמש במערכת דומה להזנת התכנית, ומערכת שנייה, מבוססת גם היא על אותם עקרונות, להזנת המידע. המחשבים הבאים של צוזה, Z3 (מ-1941) ואחריו Z4, והמחשב [[הרווארד סימן 1]] של [[הווארד אייקן]] מ-1943, השתמשו גם הם בשיטה זו.