קרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Alongi (שיחה | תרומות)
מ קישור
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
מורביה ==> מוראביה
שורה 16:
קרל נולד ל[[יוהאן מלוקסמבורג]] ו[[אליזבת מבוהמיה (1292–1330)|אליזבת מבוהמיה]], בתו של [[וצלאב השני, מלך בוהמיה]] ב[[פראג]] בשם '''ואצלב''', שמו של אביה של אליזבת ו[[מלך בוהמיה]]. בהכתרתו הוא בחר ב[[שם מלכותי|שם המלכותי]] '''קרל''' אחרי ששהה ב[[צרפת]] בחצרו של דודו [[שארל הרביעי, מלך צרפת]].
 
קרל קיבל חינוך צרפתי והיה בקיא ב-5 שפות: [[לטינית]], [[צ'כית]], [[גרמנית]], [[צרפתית]] ו[[איטלקית]]. כאשר נלחם לצד אביו ב[[איטליה]] ב-[[1331]] הוא רכש ניסיון קרבי. החל מ-[[1333]] הוא ניהל את הארצות של הכתר הבוהמי בשל העדרו ומאוחר יותר החלשות ראייתו של אביו. קרל קיבל את התואר [[מרגרייב מורביהמוראביה]], התואר המסורתי של יורש העצר, בשנת [[1334]]. כעבור שנתיים הוא שלט ב[[טירול (אזור היסטורי)|טירול]] בשם אחיו [[יאן יינדריך, מרקיז מורביהמוראביה]] ועד מהרה היה מעורב במאבק על השליטה ברוזנות זו.
 
כתוצאה מברית בין אביו וה[[אפיפיור]] [[קלמנט השישי]], האויב הבלתי-נלאה של [[לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]], נבחר קרל כ"[[אנטי-מלך]]", או המלך המנוגד ללודוויג, על ידי חלק מ[[נסיך בוחר|הנסיכים הבוחרים]] בריינס (Rhens) ב-[[11 ביולי]] [[1346]]. מאחר שקרל הבטיח להיות צייתן לאפיפיור קלמנט הוא ויתר ויתורים נרחבים לאפיפיור ב-[[1347]]. בין היתר אישר את בעלות האפיפיורות על שטחים נרחבים והבטיח לבטל את הצו של לודוויג כנגד קלמנט, לא לקחת חלק בעניינים איטלקיים, וכן להגן על הכנסייה.
שורה 36:
ב-[[1354]] הוא חצה את [[הרי האלפים]] ללא צבא וקיבל את [[כתר הברזל של לומברדיה]] ב[[מילאנו]] בינואר [[1355]]. באפריל של אותה שנה הוכתר כקיסר רומא בידי [[קרדינל]]. מטרתו היחידה, נראה, הייתה לזכות בכתר הקיסרי בדרכי שלום, ובהתאם להבטחה שנתן לאפיפיור קלמנט הוא נשאר בעיר רק למספר שעות, למרות רצונם של אנשי רומא אותו ביטאו בגלוי. אחרי שבפועל ויתר קרל על כל זכויות הקיסרות באיטליה, הוא חצה שוב את האלפים שלגנותו עמדו מילותיו המגנות של הפטרארך, אך לזכותו עמד עושר רב.
 
בחזרתו תפס קרל את הממשל של האימפריה, שרק החלה להתאושש מ[[המוות השחור]], ואז הוציא את [[בולת הזהב של 1356]]{{אנ|Golden Bull of 1356}} שבה הוסדרה בחירת המלך. את [[מורביהמוראביה]] הוא נתן לאחד מאחיו, יוהאן היינריך, ואת רוזנות לוקסמבורג הפך לדוכסות ונתן לאח שני, [[ואצלב, מלך הרומאים]]. קרל לא חדל במאמציו להבטיח טריטוריות אחרות ולחזק את המלוכה הבוהמית. למטרה זו הוא רכש חלק מפאלאטין העליונה של הריין ב-[[1353]], וב-[[1367]] סיפח את [[לוסטיה התחתונה]] לבוהמיה וקנה אחוזות נוספות בחלקים שונים של גרמניה. עם מותו של [[מיינהרד השלישי, דוכס בוואריה העליונה]] ורוזן טירול ב-[[1363]], בוואריה העליונה נלקחה בידי בניו של הקיסר לודוויג הרביעי, וטירול על ידי [[רודולף הרביעי, דוכס אוסטריה]]. שתי תביעות אלה התקבלו על ידי קרל שהבין שאם ימותו משפחות אלה הטריטוריות יעברו ל[[בית לוקסמבורג]]. באותו זמן הובטחה לו ירושת [[מרקיזות ברנדנבורג]], אותה הוא השיג עבור בנו ואצלב ב-[[1373]]. הוא גם זכה בחלק ניכר משטחי שלזיה, בחלקו מירושה של אשתו השלישית, [[אנה פון שוויידניץ]], בתו של [[הנריק השני, דוכס שווידניצה]]. ב-[[1365]] ביקר קרל את האפיפיור [[אורבנוס החמישי]] ב[[אביניון]] ולקח על עצמו ללוותו ל[[רומא]]; ובה בעת הוכתר כמלך בורגונדי ב[[ארל]].
 
מסעו השני לאיטליה התרחש ב-[[1368]], אז נפגש עם האפיפיור [[אורבנוס השישי]] ב[[ויטרבו]], והיה נצור בארמונו ב[[סיינה]], ועזב את הארץ לפני סוף שנת [[1369]].
שורה 57:
לקרל הרביעי היו קשרים חזקים גם ל[[נירנברג]], שבין [[חומה|חומותיה]] שהה כ-52 פעמים וכך חיזק את המוניטין שלה בין הערים הגרמניות. קרל היה הפטרון של כנסיית [[פראואנקירכה (נירנברג)|פראואנקירכה]], שנבנתה בשנים [[1352]]-[[1362]] (כנראה בתכנונו והשגחתו של ה[[אדריכל]] [[פטר פארלר]]) ששימשה את החצר הקיסרית לפולחן בזמן שהותה בעיר.
 
המדיניות הקיסרית של קרל התמקדה בתחום הפעיל והמשתנה ונטשה את האידיאל הנישא של האימפריה כמונרכיה האוניברסלית של שלטון הנצרות. ב-[[1353]] הוא העניק את לוקסמבורג לאחיינו, [[יובסט ממורביהממוראביה]]. הוא ריכז את מאמציו בעיקר על פיתוח כלכלי ואינטלקטואלי של בוהמיה, שבה הוא ייסד [[אוניברסיטה]] ב-[[1348]] ועודד את ה[[הומניזם|הומניסטים]] הראשונים.
 
לקרל היו חילופי דברים עם [[פטרארקה]], אותו הזמין לבקר בפראג, אך האיטלקי הדגול קיווה שקרל יעבור לגור ברומא וישחזר את המורשת של [[רומא העתיקה]].