קרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה – הבדלי גרסאות

קרל קיבל חינוך צרפתי והיה בקיא ב-5 שפות: [[לטינית]], [[צ'כית]], [[גרמנית]], [[צרפתית]] ו[[איטלקית]]. כאשר נלחם לצד אביו ב[[איטליה]] ב-[[1331]] הוא רכש ניסיון קרבי. החל מ-[[1333]] הוא ניהל את הארצות של הכתר הבוהמי בשל העדרו ומאוחר יותר החלשות ראייתו של אביו. קרל קיבל את התואר [[מרגרייב מורביהמוראביה]], התואר המסורתי של יורש העצר, בשנת [[1334]]. כעבור שנתיים הוא שלט ב[[טירול (אזור היסטורי)|טירול]] בשם אחיו [[יאן יינדריך, מרקיז מורביהמוראביה]] ועד מהרה היה מעורב במאבק על השליטה ברוזנות זו.

בחזרתו תפס קרל את הממשל של האימפריה, שרק החלה להתאושש מ[[המוות השחור]], ואז הוציא את [[בולת הזהב של 1356]]{{אנ|Golden Bull of 1356}} שבה הוסדרה בחירת המלך. את [[מורביהמוראביה]] הוא נתן לאחד מאחיו, יוהאן היינריך, ואת רוזנות לוקסמבורג הפך לדוכסות ונתן לאח שני, [[ואצלב, מלך הרומאים]]. קרל לא חדל במאמציו להבטיח טריטוריות אחרות ולחזק את המלוכה הבוהמית. למטרה זו הוא רכש חלק מפאלאטין העליונה של הריין ב-[[1353]], וב-[[1367]] סיפח את [[לוסטיה התחתונה]] לבוהמיה וקנה אחוזות נוספות בחלקים שונים של גרמניה. עם מותו של [[מיינהרד השלישי, דוכס בוואריה העליונה]] ורוזן טירול ב-[[1363]], בוואריה העליונה נלקחה בידי בניו של הקיסר לודוויג הרביעי, וטירול על ידי [[רודולף הרביעי, דוכס אוסטריה]]. שתי תביעות אלה התקבלו על ידי קרל שהבין שאם ימותו משפחות אלה הטריטוריות יעברו ל[[בית לוקסמבורג]]. באותו זמן הובטחה לו ירושת [[מרקיזות ברנדנבורג]], אותה הוא השיג עבור בנו ואצלב ב-[[1373]]. הוא גם זכה בחלק ניכר משטחי שלזיה, בחלקו מירושה של אשתו השלישית, [[אנה פון שוויידניץ]], בתו של [[הנריק השני, דוכס שווידניצה]]. ב-[[1365]] ביקר קרל את האפיפיור [[אורבנוס החמישי]] ב[[אביניון]] ולקח על עצמו ללוותו ל[[רומא]]; ובה בעת הוכתר כמלך בורגונדי ב[[ארל]].

המדיניות הקיסרית של קרל התמקדה בתחום הפעיל והמשתנה ונטשה את האידיאל הנישא של האימפריה כמונרכיה האוניברסלית של שלטון הנצרות. ב-[[1353]] הוא העניק את לוקסמבורג לאחיינו, [[יובסט ממורביהממוראביה]]. הוא ריכז את מאמציו בעיקר על פיתוח כלכלי ואינטלקטואלי של בוהמיה, שבה הוא ייסד [[אוניברסיטה]] ב-[[1348]] ועודד את ה[[הומניזם|הומניסטים]] הראשונים.