הבדלים בין גרסאות בדף "רב סעדיה גאון"

נוספו 1,577 בתים ,  לפני 7 חודשים
הוספת הערות לחלק הראשון של הערך
(מומלץ!!)
(הוספת הערות לחלק הראשון של הערך)
נולד ל[[יוסף אלפיומי]] ב[[כפר]] [[דילץ]] במחוז [[פיום]] שב[[מצרים|מצרים העילית]] (מכאן כינויו '''פיומי''', או ה"דאלצי"){{הערה|[[אהרן בן מאיר]] מכנה את רס"ג - אלדלאצי [-הדלאצי] (ספר היובל לסוקולוב, עמ' 64). וכך גם בן סראג'דו במגילתו הפולמוסית "אפיקורוס מן הגויים הדלציים" (הרכבי, זיכרון לראשונים ה, חוברת ראשונה: השריד והפליט מספר האגרון וספר הגלוי, פטרבורג תרנ"ב, עמ' רטז ועמ' רלד). כמו כן נאמר באיגרת נוספת בהקשר לפולמוס בן מאיר, "בן פיומי הדלאצי" (Sacha Stern The Jewish Calendar Controversy of 921_2 CE, pp. 376).}}. בצעירותו עזב את פיום ונדד לארץ ישראל, לסוריה ולבבל, ויש הסבורים שביקר גם ב[[תימן]]{{הערה|השערה שנועדה להסביר את השפעתו הגדולה על הקהילה היהודית בתימן למשך שנים ארוכות. ראו אברהם יוסף ורטהיימר, מבוא לילקוט מדרשי תימן, פרק ב. עם זאת אין עדויות על לידתו בתימן.}}.
 
לפי עדויות מאוחרות, היה רס"ג מצאצאיו של ה[[תנאים|תנא]] רבי [[חנינא בן דוסא]]{{הערה|[[אברהם אבן דאוד]], ספר הקבלה, עמ' 41-42; [[מנחם המאירי]], בית הבחירה על אבות, הקדמה., דיבור המתחיל ואחר זה התחיל זמן הגאונים}}, ונטען כי היה [[כהן]]{{הערה|ראו: ד"ר [[משה גברא]] "אנציקלופדיה לחכמי תימן" עמ' 578, על פי כתב יד מתימן משנת 1380.}}. אולם מתנגדיו כינו אותו [[גר צדק|מקהל גרים]]{{הערה|[[אוצר הגדולים אלופי יעקב]], הערך רב סעדיה אלפיומי}}.
 
לפי עדותו של הסופר [[אל-מסעודי]], למד רב סעדיה אצל אבו כת'יר יחיי בן זכריה הסופר מטבריה, ומסעודי משייך את שניהם לכת ה"אשמעתיים" (כמקביל לכת ה[[קראים]]){{הערה|[[אוצר הגדולים אלופי יעקב]], ערך רב סעדיה אלפיומי דף רפט. ראו עוד [https://books.google.com/books?id=p2AtAQAAMAAJ&pg=PT141&lpg=PT141&dq=מסעודי+הסופר+הערבי&source=bl&ots=UxJUqBLBOi&sig=mlaBJTcjNYfzPNsYq5x3CR-i7Rs&hl=en&sa=X&ved=0ahUKEwj8s8i98bnMAhUjkYMKHVZBAbIQ6AEIHjAA#v=onepage&q=מסעודי%20הסופר%20הערבי&f=false צילום מתוך הספר אחיאסף כרך 2] באתר גוגל ספרים}}). כאשר רס"ג היה נער, הוא רכש ידיעות רבות בנושאי הלשון ה[[עברית]] ו[[דקדוק]]ה, ה[[מקרא]], ה[[משנה]], ה[[תלמוד]] וה[[הלכה]]. הוא עסק גם ב"מדעים וחכמות הגויים", כלומר ב[[מדע]] וב[[פילוסופיה]] כלליים. באותן שנים החלה התרבות הערבית לפרוח ב[[מצרים]] ובסביבתה, והמדע ה[[יוון|יווני]] פרח עוד לפני כן, ואלו השפיעו על רס"ג בצעירותו. בהמשך היה בקשר עם הפילוסוף [[יצחק בן שלמה הישראלי]]{{הערה|שם=הערה מספר 25786392:1|{{צ-ספר|מחבר=חגי בן-שמאי|שם=מפעלו של מנהיג|מקום הוצאה=ירושלים|שנת הוצאה=תשע"ה|עמ=10}}}}.
 
רב סעדיה עבר לסוריה לפרק זמן לא ידוע, ולפני שנת [[921]] קבע את מושבו ב[[בגדאד]] שב[[עיראק]]{{הערה|שם=הערה מספר 25786392:1|{{צ-ספר|מחבר=חגי בן-שמאי|שם=מפעלו של מנהיג|מקום הוצאה=ירושלים|שנת הוצאה=תשע"ה|עמ=10}}}}. סמוך לבואו לבגדאד נטל חלק במחלוקת קביעת לוח השנה, ובמהלכו התיידד עם מנהיגי הקהילה היהודית, רבניה ועשיריה. מנהיגי הקהילה שהכירו בגדלותו מינו אותו ל"אלוף" ב[[ישיבת פומבדיתא]], ובשנת [[928]] התמנה לעמוד בראשות [[ישיבת סורא]] המתחדשת. מינוי זה נחשב לחסר תקדים, כיוון שלא היה מקובל למנות לראשות הישיבה אדם זר שאינו יליד המקום ושאינו צאצא למשפחות הנכבדות בעיר{{הערה|שם=הערה מספר 25786392:1|{{צ-ספר|מחבר=חגי בן-שמאי|שם=מפעלו של מנהיג|מקום הוצאה=ירושלים|שנת הוצאה=תשע"ה|עמ=10-11}}}}.
 
אופיו הבלתי-מתפשר של רב סעדיה הביא אותו לעימות מול ראש הגולה שגרם לנתק חריף ביניהם ולהשעייתו של רב סעדיה מראשות ישיבת סורא. הנתק נמשך מספר שנים, אך לבסוף הצליחו מספר נכבדים להשכין שלום בין הצדדים, ורב סעדיה הוחזר למשרת ראשות ישיבת סורא{{הערה|ראו בהרחבה להלן, בפרק ההמחלוקת עם ראש הישיבה והנידוי}}, בה החזיק עד פטירתו בשנת [[942]], כשהוא כמעט בן שישים{{הערה|שם=הערה מספר 25786392:1|{{צ-ספר|מחבר=חגי בן-שמאי|שם=מפעלו של מנהיג|מקום הוצאה=ירושלים|שנת הוצאה=תשע"ה|עמ=11}}}}.
 
== המחלוקת עם ראש ישיבת גאון יעקב ==
{{ערך מורחב|מחלוקת קביעת לוח השנה (ד'תרפ"ב)}}
רס"ג היה מעורב במחלוקת בין חכמי בבל ובין [[גאוני ארץ ישראל|חכמי ארץ ישראל]], ובראשם גאון ארץ ישראל הרב [[אהרן בן מאיר]], בעניין קביעות שנת ד'תרפ"ב [[921]]-[[922]]{{הערה|ח"י בורנשטיין, מחלוקת רס"ג ובן מאיר, ספר היובל לנחום סוקולוב, עמ' 19-189; [https://www.youtube.com/watch?v=VsPbpTI17-o&spfreload=10 הרצאה של ד"ר ערן רביב בעניין], בערוץ אוניברסיטת בר-אילן ביוטיוב. ספרו של סשה שטרן, The Jewish Calendar Controversy of 921/2 CE, ליידן-בוסטון, 2019, מוקדש לפולמוס זה}}. עד לזמנו של רס"ג, קביעות השנה נמסרה מארץ ישראל ונתקבלה בכל תפוצות ישראל ללא סייג. אולם בשנת 921 התגלעה מחלוקת בין חכמי בבל לחכמי ארץ ישראל על אודות [[הלוח העברי|קביעת לוח השנה]]. המחלוקת נסבה אודות גדרי [[הלוח העברי#דחיית מולד זקן|דחיית 'מולד זקן' בחישוב מועד ראשי חודשים]]. לפי החישוב של בן-מאיר שנת [[ד'תרפ"ב]] הייתה [[שנה חסרה]] ולפי חכמי בבל היא הייתה [[שנה שלמה]]; בן-מאיר הורה לתלמידיו לחגוג את המועדים כפי הוראתו, אך חכמי בבל, ובראשם [[דוד בן זכאי]] ורב סעדיה גאון כתבו לו כי טעות בידו. כתוצאה מכך [[פסח|חג הפסח]] נחגג בארץ ישראל ביום ראשון, ובבבל ביום שלישי. בתגובה לטענת חכמי בבל, קבע בן-מאיר כי הסמכות לקבוע מועדים ולעבר את השנה נתונה לחכמי ארץ ישראל בלבד, ועל כן פסיקתו מוסמכת יותר משל בן-זכאי ו[[רס"ג]]. חכמי בבל ניסו לשכנע את בן-מאיר לחזור בו והפיצו ב[[הקהילה היהודית|קהילות שונות]] מכתבים המזהירים שלא לנהוג כשיטתו. גם הוא עמד בדעתו ואף פרסם את לוח "ארבעה שערים" (של חכמי בבל) בגרסה שלו. הזעזוע מהמצב שנוצר בו יהודים באזורים שונים חגגו מועדים בזמנים שונים הוביל את [[רב מבשר גאון]] ותומכיו, שצידדו עד אז בשיטת בן-מאיר, לעבור לצדם של רב סעדיה גאון וחכמי בבל.
 
חליפות המכתבים בין הצדדים הניצים לא פסקו, וחכמי בבל כתבו לבן-מאיר וניסו לפייסו לחזור בו ("נעשינו [[חרפה]] בגויים וקלסה בין המינים"; "אבלים נזופים בבכי תמרורים ואנחה" ועוד), אך בן-מאיר לא חזר בו, והשיב להם במכתב כי "אילו נהרגנו ואלף כמותנו, לא נשנה מנהג אבותינו ולא נחליף חוק... יש הרשות לחבורת ארץ ישראל על חכמי בני הגולה, ואין לבני הגולה רשות על בני ארץ ישראל..." בהמשך מכתבו טוען בן-מאיר כי רב סעדיה גאון אשם במחלוקת שפרצה{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=ירחמיאל ברודי|שם=רב סעדיה גאון|מקום הוצאה=ירושלים|שנת הוצאה=תשס"ז|עמ=169-170}}}}.
 
במסגרת פולמוס זה התחברו חיבורים שונים על ידי שני הצדדים. רס"ג חיבר את "ספר המועדים", חיבור בסגנון מקראי, עם [[טעמי המקרא|טעמי מקרא]], ובו הציג את המחלוקת מנקודת מבטו. בן מאיר ענה בחיבור משלו, ואחר כך הוסיפו תלמידיהם וכתבו חיבורי פולמוס הדדיים.<ref name=":0">{{צ-ספר|מחבר=סאשה שטרן|שם=The Jewish Calendar Controversy of 921/2 CE|מקום הוצאה=ליידן - בוסטון|מו"ל=briil|שנת הוצאה=2019}}</ref>
בשנת [[928]] נפטר ראש [[ישיבת סורא]] שבבגדאד. לפי הנוהג, הגאון הבא מתמנה מבין תלמידי החכמים של אותה הישיבה. כשנפטר גאון סורא, רב [[יעקב בר נטרונאי]], ובישיבה לא היה מועמד בולט מלבדו, נאלצו למנות את בנו רב [[יום טוב כהנא בר יעקב]]. לאחר שרב יום טוב נפטר (לאחר ארבע שנים בתפקיד), ביקשו להביא מישיבת [[פומבדיתא]] - נגד חוק הישיבות בבבל - את רב [[נתן אלוף]], בנו של רב [[יהודה גאון]]. אך הוא נפטר בטרם התמנה. האיש היחיד שהיה ראוי להיות גאון סורא היה רס"ג, אך הוא לא היה מקומי אלא זר, ממצרים. למרות זאת, החליט [[ראש הגולה]], [[דוד בן זכאי]], למנות את רס"ג לגאון סורא. כשעמד המינוי על הפרק, הזהיר ניסים הנהרואני את ראש הגולה מפני המינוי, ואמר לו שרס"ג תקיף בדעותיו ובעל כושר רטורי גדול, "ואינו מסביר פנים לשום אדם בעולם, מפני רוב חכמתו ורוחב דעתו ואריכות לשונו ויראת חטאו"<ref>{{צ-ספר|מחבר=נויבאואר|שם=סדר החכמים וקורות הימים, ב, עמ' 80|מקום הוצאה=|מו"ל=|שנת הוצאה=}}</ref>. אך דוד בן זכאי לא שמע לדברי ניסים, ובגיל 36, התמנה רס"ג לגאון וראש ישיבת סורא.
 
רס"ג רומם את קרנה של ישיבת סורא, ותלמידים רבים מכל קצוות בבל, ואף מחוצה לה, באו לישיבתו. תרומות רבות התקבלו מכל קהילות בבל, והישיבה שבה לתפקד תפקוד מלא, עד שהייתה שוב למרכז התורה הגדול ביותר בבבל{{{{צ-ספר|מחבר=מרדכי מרגליות|שם=אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, כרך ב|מקום הוצאה=תל אביב|שנת הוצאה=|עמ=611}}}}.
 
===המחלוקת עם ראש הגולה והנידוי ===