חלוקה מנהלית של האימפריה העות'מאנית – הבדלי גרסאות

 

====החלוקה המנהלית והתפתחותה====

קיימים קווי דמיון רבים בין אופן חלוקתה המנהלית של האימפריה העות'מאנית לבין [[פיאודליזם]] צבאי, אך בעוד שהפיאודליזם האירופי התאפיין בממשל מרכזי חלש ופרובינציות חזקות בעלות [[אוטונומיה]] שלטונית ושיפוטית מקומית, אופיין מנגנון השלטון העות'מאני בעיקר בשיאו, בממשל מרכזי חזק, דומיננטי ורב סמכויות. כאמור, יחידת השטח הבסיסית כונתה טימאר. חלוקת הטימארים הייתה מעמדית וקרקעות הוקצו לשלושת מרכיבי השכבה השלטת במנגנון העות'מאני: אנשי הצבא (בעיקר הסיפאהים), בכירי האדמיניסטרציה והדת. טימארים שהכנסותיהם הגיעו עד 100,000 [[אקצ'ה|אקצ'ות]] כונו '''זֶעָאמֶט''' ואלו שהכנסותיהם גבוהות יותר כונו '''חַ'אס''' והן הוקצו לבכירים במנגנון הצבא והממשל העות'מאניים. קבוצה של מספר טימארים כונתה [[סנג'ק (האימפריה העות'מאנית)|סנג'ק]] ובראשו הועמד "סנג'ק [[ביי]]" שזכה לתואר [[אמיר]]. בראשית ימי האימפריה היה מושל הסנג'ק קצין בעל דרגת זנב סוס אחת ועם שיא התפשטותה החלו להתמנות מושלי סנג'ק גם בדרגות בכירות יותר. הגם שמושל הסנג'ק היה כפוף למושל האיילט הוא היה רשאי לפנות ישירות לסולטאן או ל[[השער הנשגב|שער הנשגב]]. תנאי סף לקידומו של מושל הסנג'ק לדרגת ביילר ביי, היה יכולתו לגבות מיסים בסכום העולה על 400,000 אקצ'ות.{{הערה| אוריאל הד, '''"מוסדות האימפריה העות'מאנית"''', עמוד 78.}} בכל סנג'ק מונו: סגן מושל, שהיה קצין בדרגת '''מי אי אלאי''' או אלאי ביי (בטורקית: Alaybeyi), שדרגתו מקבילה ל[[קולונל]] ובתפקידו היה אחראי על האחוזות באיילט, '''סוּ בָּאשִי''' שהיה ממונה על ביטחון הפנים בסנג'ק ו[[מוחתסב]], שעסק בפיקוח על השווקים מבחינת מחירי מוצרים, [[סחר הוגן]], מידות ומשקולות.