שקע טופוגרפי – הבדלי גרסאות

נשמר בהיעדר אפקטים חיצוניים כמו [[חיכוך]] עם הקרקע או [[חום (פיזיקה)|חימום]] לא [[תהליך אדיאבטי|אדיאבטי]]. במקרה של רוח הנושבת במורד הר, האוויר הסמוך לפני ההר נאלץ לעקוב אחר התוואי הטופוגרפי של ההר, בעוד שהאוויר המצוי בגובה משמעותי מעל ההר כמעט ולא מושפע מנוכחותו של ההר. כתוצאה, שכבת האוויר גדלה בעוביה, ומכיוון שפרמטר קוריוליס אינו משתנה בזמן (בהנחה שהזרימה אינה מתפרשת על קווי רוחב רבים מדי), מדד הציקלוניות <math>w</math> חייב לגדול על מנת לשמר את הערבוליות הפוטנציאלית. באופן שקול ניתן להסתכל על [[אלמנט זורם]] שהינו עמודת אוויר צרה העוקבת אחר תוואי ההר; כאשר גובה העמודה גדל, שטח בסיסה חייב לקטון - ומחוק שימור [[תנע זוויתי|התנע הזוויתי]] נובע נובע שהמהירות הזוויתית של סחרור העמודה סביב צירה חייב לגדול. על אף שהתייחסנו רק לערבוליות העמודה סביב צירה, [[משפט סטוקס]] מבטיח שסחרור עצמי של הרבה עמודות כאלה שקול להתפתחות סירקולציה כוללת המאפיינת מערכות של לחץ נמוך.