רצפה בת איה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה, הוספת מקור
מ הרחבה, הוספת מקור, קישורים פנימיים
שורה 11:
על רצפה בת איה אנו שומעים לראשונה בתחילת [[ספר שמואל|ספר שמואל ב']]. בימי המלחמה בין בית שאול לבית [[דוד]], לאחר מותו של [[שאול]], פנה [[איש בושת]] בן שאול אל [[אבנר בן נר]] וכעס עליו על כך שקיים [[יחסי אישות]] עם רצפה<ref>{{תנ"ך|שמואל ב|ג|ז|}}</ref>. בעקבות כך, אבנר עבר לצד של בית דוד<ref>{{תנ"ך|שמואל ב|ג|ח|}}</ref>.
 
ה[[מלבי"ם]]<ref name=":0">ב[https://mg.alhatorah.org/Full/Shemuel_II/3.7#e0n6 פירושו לשמואל ב', פרק ג', פסוק ז']</ref>, [[רד"ק]]<ref name=":0" />, ו[[המצודות|מצודת דוד]]<ref name=":0" />, והאברבנאל<ref>[[s:אברבנאל_על_בראשית_יב#%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%A7_%D7%98%D7%96|אברבנאל על ספר בראשית, פרק י"ב, פסוק ט"ז]]</ref> מפרשים את כעסו של [[איש בושת]] על ידי [[תלמוד בבלי|הגמרא]] שפוסקת שכל נשותיו ופילגשיו של [[מלך]] אסורות להדיוט (=אדם שאינו מלך)<ref>{{תלמוד בבלי|סנהדרין|כב|א}}</ref><ref>ראו {{משנה תורה|שופטים|מלכים ומלחמות|ב|א}}</ref>.
 
{{אישיות
}}
 
בנוסף, לקיחת נשי מלך הן מעשה סמלי של טעינה למלוכהל[[מלוכה]], כמו שניתן לראות בסיפור [[מרד אבשלום]]<ref>{{תנ"ך|שמואל ב|טז|כ|כב}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=15513|הכותב=גשר מפעלים חינוכיים|כותרת=מרד אבשלום|אתר=הספרייה הוירטואלית של מטח|תאריך=}}</ref> ובבקשתו של [[אדוניה]] מאת [[בת שבע|בת-שבע]] (שתינתן לו [[אבישג השונמית]])<ref>ראו [https://mg.alhatorah.org/Full/Melakhim_I/2.22#e0n6 רלב"ג למלכים א', פרק ב', פסוק כ"ב]</ref>, מה שנותן הסבר נוסף ל[[כעס|כעסו]] של [[איש בושת|איש בושת.]]
 
=== מסירת בני רצפה בת איה לגבעונים ===
{{הפניה לערך מורחב|סיפור רצפה בת איה}}
 
רצפה מוזכרת פעם נוספת מאוחר יותר. על פי [[סיפור רצפה בת איה|הסיפור]], עקב [[רעב]] בארץ שנגרם בשל הפרת [[הברית עם הגבעונים]] בידי שאול, נדרש דוד לפייס את הגבעוניםה[[גבעונים]].<ref>{{תנ"ך|שמואל ב|כא|א}}</ref> הללו דרשו 7 מצאצאי [[שאול]], והוא העביר אליהם בין היתר את שני בניה של רצפה - אַרְמֹנִי ומְפִבֹשֶׁת.<ref>{{תנ"ך|שמואל ב|כא|ג|ח}}</ref> הגבעונים תלו את הבנים<ref name=":1">{{תנ"ך|שמואל ב|כא|ט}}</ref>, ורצפה ישבה לצד [[גופה|גוויות]] בניה והגנה עליהן מפני [[בעלי חיים|בעלי החיים]]- מזמן [[קציר]] [[שעורה תרבותית|שעורים]] (הזמן בו נהרגו<ref name=":1" />) עד "נִתַּךְ מַיִם עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמָיִם"<ref>{{תנ"ך|שמואל ב|כא|י}}</ref>- ביטוי שלא ברור ממנו האם מדובר בגשם טבעי שבא בזמנו הטבעי<ref>[https://mg.alhatorah.org/Full/Shemuel_II/21.9#e0n6 רש"י] ל{{תנ"ך|שמואל ב|כא|י}}</ref><ref>[https://mg.alhatorah.org/Full/Shemuel_II/21.10#e0n6 אור' שמדובריהושע בסימןדטראני] להיעתרותעל אלקים{{תנ"ך|שמואל לארץב|כא|י}}</ref><ref name=":2">{{מדרש רבה|במדבר|ח|ד}}</ref> או שלא<ref>[https://mg.alhatorah.org/Full/Shemuel_II/21.9#e0n6 מהר"י קרא] ל{{תנ"ך|שמואל ב|כא|י}}</ref><ref name=":3">{{צ-מאמר|מחבר=מנחם בן ישר|שם=עיון בפרשת רצפה בת איה|כתב עת=בית מקרא- כתב עת של החברה לחקר המקרא בישראל|שנת הוצאה=תשכ"ו|קישור=http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/betmikra/iyun-2.htm}}</ref><ref>[https://mg.alhatorah.org/Full/Shemuel_II/21.10#e0n6 מצודת דוד] על {{תנ"ך|שמואל ב|כא|י}}</ref>.
 
למעשיה של רצפה בת איה ניתנו שלל פרשנויות, בפרשנות המסורתית, במחקר, ובמדרש:
== במחקר ==
במאמרו טוען [[מנחם בן ישר]] כי רצפה בת איה מנעה את קבורתם של שבעת בני שאול, מפני שהיו נקיי כפיים ובכך ביקשה לגרום לנקמה שמיימית. התוצאה של פעולתה זו הייתה המטר המשחית, שבר ענן מקומי שירד בראשית הקציר. מטר זה מסמל פורענות, באשר השחית את היבול המועט שניתן בשנת הבצורת. פורענות דומה ניתן למצוא במטר הזעם בימי שמואל להרתיע את העם {{ציטוטון|הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל יְהוָה וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה...|שמואל א יב יז}}. כמו בימי שמואל, גם כאן המטר המשחית הוא עונש לעם<ref>{{צ-מאמר|מחבר=מנחם בן ישר|שם=עיון בפרשת רצפה בת איה|כתב עת=בית מקרא- כתב עת של החברה לחקר המקרא בישראל|שנת הוצאה=תשכ"ו|קישור=http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/betmikra/iyun-2.htm}}</ref>.
 
* זעקה על העוול שבהריגת הבנים ו[[הלנת המת|הלנת גופותיהם]]<ref name=":3" /><ref>הפירוש השני שמציעה רוני מגידוב ב[https://mikranet.cet.ac.il/mikradidact/pages/item.asp?item=23771 מאמרה על שמואל ב' פרק כ"א]</ref>
רוני מגידוב טוענת כי במעשיה, הצליחה רצפה בת איה לשנות את התנהגותו של דוד המלך. לטענתה, נחישותה הובילה את דוד לשנות את התייחסותו לגופות בני שאול. נחישותה הובילה לכך שדוד הכיר בטעותו והביא את ג
* מעשה נואש אחרון של אמא שנלקחו ממנה בניה<ref>הפירוש הראשון שמציעה רוני מגידוב ב[https://mikranet.cet.ac.il/mikradidact/pages/item.asp?item=23771 מאמרה על שמואל ב' פרק כ"א]</ref>
* קבלת הדין והשלמה<ref name=":2" /><ref>רד"ק לשמואל ב', פרק כ"א, פסוק י'</ref><ref>[[יערות דבש, ט"ז, ג']]</ref>
 
בכל מקרה, נראה כי מעשיה של רצפה בת איה גרמו לדוד לקבור את יונתן ושאול בקברי אבותם<ref>{{תנ"ך|שמואל ב|כא|יא|יד}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://mikranet.cet.ac.il/mikradidact/pages/item.asp?item=23771|הכותב=רוני מגידוב|כותרת=שמואל ב' פרק כ"א: רצפה בת איה|אתר=מקראנט|תאריך=2012}}</ref><ref name=":2" />.
 
== בתרבות ==
שורה 40 ⟵ 43:
* פנינה גלפז-פלר, '''וַיּוֹלֶד: יחסי הורים וילדים בסיפור ובחוק המקראי''', ירושלים: כרמל, תשס"ו 2006, עמ' 180-174.
* [[עליזה שנהר]], '''אהובות ושנואות: נשים במקרא, במדרש ובספרות העברית החדשה''', חיפה, פרדס, 2011, עמ' 179-155.
 
== קישורים חיצוניים ==
* [http://mikranet.cet.ac.il/mikradidact/pages/item.asp?item=23771 שמ"ב כ"א: רצפה בת איה | מחברת: רוני מגידוב] אתר מקראנט.
 
==הערות שוליים==