כפייה דתית – הבדלי גרסאות

במהלך ימי הביניים השתרשה באירופה נורמה של כפייה דתית על פיה השליטים דרשו מנתיניהם לקיים את מצוות הדת. ה[[אינקוויזיציה]] חקרה והענישה נוצרים אשר נתפסו מאמינים בדת אחרת. ב[[שלום וסטפליה]] שכונן לאחר מלחמות הדת של [[מלחמת שלושים השנההשנים]] נקבעה הזכות ל[[הגירה|הגר]] למדינה אחרת למי שאינו מקבל את דת השליט במדינתו. שלום וסטפליה לא מנע כפייה דתית, אולם הניח את היסודות לכך בהסכמה שמדינות רשאיות לבחור את דתן ובהכרה ההדדית בין מדינות של זרמים דתיים שונים.{{הערה|1=Micheline Ishay, [http://books.google.com/books?id=YTh22XQrtlQC&pg=PA77 The History of Human Rights], pages 77–78|שמאל=כן}} הכפייה הדתית נמשכה עוד אל תוך המאה ה-20. ב[[אוסטריה]] ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] של המאה ה-20 עוד נדרשו כל הילדים להשתתף בלימודי דת ב[[בית ספר|בית הספר]] ופרישה מהדת בגיל צעיר נאסרה.{{הערה|{{דבר||קרבן כפיה דתית|1932/12/18|00204}}}}