מעמד האישה ביהדות – הבדלי גרסאות

* '''[[פוליגמיה]]''': לפי [[החוק המקראי]] לגבר היה מותר להתחתן עם כמה נשים, אף על פי שהתורה רומזת שהיא מסתייגת{{דרוש מכךמקור}}. אף שראוי לשאול בעצתה של האישה הראשונה לפני לקיחת אישה נוספת (הנקראת "[[צרה (אישה)|צרה]]"), כמו במקרה של [[אברהם אבינו]] ו[[יעקב אבינו]], אין הדבר מעיקר הדין. לכל אישה הייתה אפשרות להתנות את נישואיה בדרישה שהבעל לא ישא אישה נוספת למרות הנוהג המקובל. אישה שלא התנתה תנאי זה, הסכימה בשתיקתה להנשא לבעלה, מתוך ידיעה שייתכן כי בעלה ישא אישה נוספת. חוק המלך אוסר על המלך להרבות נשים{{הערה|{{תנ"ך|דברים|יז|יז}}.}}, והמקרא מסתייג מהפוליגמיה של [[שלמה המלך]] לו היו "נָשִׁים, שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת, וּפִלַגְשִׁים, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת", הן בשל ההגזמה הרבה העוברת על דין שמגביל את המלך ל-18 נשים והן בשל העובדה שהן הטו את לבבו ל[[עבודת אלילים]]. לעומת זאת, המקרא אינו מסתייג מהפוליגמיה של [[דוד המלך]] ומנהיגים רבים אחרים להם היו נשים רבות, כיוון ששמרו על האיסור של 18 נשים. חז"ל הגבילו את מספר הנשים לארבע{{הערה|{{בבלי|יבמות|מד|א}}: "ד' – אין, טפי – לא"}}. בתקופות מאוחרות יותר, לא מוזכרת אישה נוספת לאף תנא או אמורא המופיעים בתלמוד, מכאן מתקבל הרושם כי חז"ל לא ראו בעין יפה ריבוי נשים. לאחר חרם רבינו גרשום מאור הגולה (לפני כאלף שנה) נאסר בקהילות אשכנז לשאת שתי נשים. עם זאת, במקרים קיצוניים כדוגמת אישה שהפכה לצמח, יכול בעלה לקבל 'היתר מאה רבנים' ולשאת אישה נוספת. בשאר הארצות ידועים מקרים ספורים של נשיאת מספר נשים אף על ידי רבנים, עד לדור הקמת המדינה. ה[[שולחן ערוך]], הפוסק הספרדי המקובל, התיר{{הערה|{{שו"ע|אבן העזר|א|ט|י}}.}} לשאת מספר נשים, וה[[רמ"א]], הפוסק האשכנזי המקביל, העיר על דבריו "ומכל מקום בכל מדינות אלו (הכוונה למדינות האשכנזים) התקנה והמנהג במקומו עומד, ואין נושאין ב' נשים, וכופין בחרמות ונדויין מי שעובר ונושא ב' נשים, לגרש אחת מהן". בתימן היהודים נהגו לשאת יותר מאישה אחת במקרים נדירים, בדרך כלל במקרה בו האישה לא ילדה לאחר 10 שנים (שאז על הבעל או לשאת עוד אישה/ לגרש את הנוכחית בכדי שיוכל לקיים מצוות פריה ורבייה).