ג'ורג' הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
RimerMoshe (שיחה | תרומות) קרב ווטרלו ==> קרב וטרלו |
||
שורה 85:
ב-[[10 במאי]] [[1812]], נרצח פרסיבל ביריות מתנקש. ג'ורג' היה מוכן שהממשלה תמשיך לכהן עם אותם שרים תחת ראש ממשלה חדש. בית הנבחרים הכריז רשמית על רצונו בקיומה של ממשלה חזקה ואפקטיבית. לפיכך, הציע הנסיך את ראשות הממשלה לריצ'רד וולסלי (Richard Wellesley) ולאחר מכן לפרנסיס ראודון-הייסטינגס (Francis Rawdon-Hastings). שני האישים סירבו להצעה ובסופו של דבר מנותה מחדש ממשלתו של פרסיבל כשרוברט ג'נקינסון (Robert Jenkinson) מונה כראש ממשלה.
הטורים, בניגוד לוויגים כמו [[צ'ארלס גריי, רוזן גריי השני|צ'ארלס גריי]], שאפו להמשיך את מסע המלחמה באירופה כנגד [[נפוליאון]]. ברית אנטי-צרפתית, שכללה את [[האימפריה הרוסית|רוסיה]], [[פרוסיה]], [[האימפריה האוסטרו-הונגרית|אוסטריה]], בריטניה ועוד כמה מדינות קטנות, הביסה את נפוליאון ב-[[1814]]. ב[[קונגרס וינה]] הוחלט ש[[נסיך בוחר|נסיכות]] הנובר, שהייתה ב[[איחוד פרסונלי]] עם בריטניה מאז [[1714]], תהפוך להיות [[ממלכת הנובר]]. ב-[[30 בדצמבר]] [[1814]] חתם ואשרר הנסיך את [[הסכם גנט]] שסיים את [[מלחמת 1812]] עם [[ארצות הברית]]. נפוליאון חזר מגלותו ב-[[1815]], אך הוא הובס ב[[קרב
בתקופה זו, לקח ג'ורג' חלק פעיל ביצירתו של מה שקרוי "סגנון העוצרות" (Regency style). בלונדון הוקם [[ריג'נטס פארק]] ונסלל [[רחוב ריג'נט]]. בדעתו של הנסיך עלה הרעיון לבנות מרחצאות חמים על שפת הים והוא הקים את הביתן המלכותי ב[[ברייטון]] שנבנה על ידי האדריכל [[ג'ון נאש (אדריכל)|ג'ון נאש]] בסגנון שהושפע מבניין ה[[טאג' מהאל]] ופנים הבניין היה מעוצב בסגנונות סינים והודים.
שורה 102:
עמדתו של קנינג לא התקבלה בעין יפה על ידי רוב הטורים השמרנים, כולל הדוכס מוולינגטון. כתוצאה מכך נאלצה הממשלה לכלול בתוכה שרים וויגים. קנינג מת מאוחר יותר באותה שנה והשאיר את פרדריק ג'ון רובינסון להוביל את הקואליציה הוויגית-טורית החלשה. רובינסון סיים את תפקידו ב-[[1828]] והעבירו לדוכס מוולינגטון שבאותו שלב הבין שדחיית צעדים מסוימים שיקלו על הקתולים, תהיה צעד בלתי נבון. בקושי רב השיג ולינגטון את הסכמת המלך להצגתו של חוק להקלה על הקתולים ב-[[29 בינואר]] [[1829]]. תחת לחץ מאחיו האנטי קתולי, נסוג ג'ורג' מהסכמתו לחוק וכמחאה התפטרה הממשלה כולה ב-[[4 במרץ]]. למחרת, כשהוא תחת לחץ פוליטי עצום, הסכים המלך לחוק והממשלה המשיכה לכהן. ב-[[13 באפריל]] ניתנה לבסוף ההסכמה המלכותית לחוק.
הרגלי השתייה ואורח החיים המתירני של ג'ורג' הרביעי גבו מחיר כבד מבריאותו בסוף שנות העשרים של המאה ה-19. אהבתו לסעודות גדולות ולכמויות אדירות של אלכוהול גרמו לו להיות במצב של [[השמנה]] חולנית והפכו אותו למטרה לחיצי לעג בכל פעם שנראה בפומבי. ב-[[1797]] משקלו הגיע ל-111 ק"ג וב-[[1824]] הגיע היקף מותניו ל-130 ס"מ. הוא סבל מ[[שיגדון]], מ[[טרשת העורקים]], מ[[בצקת]] וככל הנראה מ[[פורפיריה]]. הוא בילה ימים שלמים במיטה וסבל מהתכווצויות של קוצר נשימה שגרמו לו למצבי חנק. קיימים כמה דיווחים שלקראת סוף ימיו הוא לקה בנפשו כמו אביו, אך במידה פחותה יותר. לדוגמה, הוא טען לעיתים שהוא נכח ב[[קרב
בתו החוקית היחידה של ג'ורג', [[הנסיכה שרלוט מוויילס]], מתה ב-[[1817]] מדימום בעת לידה והוולד נולד מת. בנו השני של ג'ורג' השלישי, הנסיך פרדריק, דוכס יורק, מת ב-[[1827]]. את כסאו של ג'ורג' הרביעי ירש אחיו הצעיר יותר, הנסיך ויליאם, דוכס קלרנס, שמלך כ[[ויליאם הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת|ויליאם הרביעי]].
| |||