הבדלים בין גרסאות בדף "רב סעדיה גאון"

נוספו 242 בתים ,  לפני 7 חודשים
ישיבת סורא היתה אז בבגדאד + מקור
(שיפור סגנון)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
(ישיבת סורא היתה אז בבגדאד + מקור)
}}
}}
'''רב סעדיה בן יוסף אלפיומי גאון''' ([[יולי]] [[882]] – [[21 במאי]] [[942]]), המכונה גם בקיצור: '''רס"ג,''' היה [[איש אשכולות]], מ[[גאונים|גאוני]] [[בבל]]. בגיל 46 מונה ל[[ראש ישיבה|ראש]] [[ישיבת סורא]] ב[[סוראבגדאד]].
 
רס"ג היה בקיא במרבית [[כתבי הקודש]] היהודיים וגם במרבית ענפי המדע שרווחו באותה עת. היקף מפעלו ה[[ספרות]]י היה גדול ביותר: הוא כתב ספרים בענייני הלשון ה[[עברית]] ו[[דקדוק]]ה, [[פיוט]]ים, פרשנות מקרא, ונושאים תאולוגיים [[פילוסופיה|ופילוסופיים]]. רס"ג הוא גם הראשון שעסק בדקדוק של השפה העברית באופן שיטתי, בהשפעת המדקדקים של השפה ה[[ערבית]] שפעלו באותה עת. לפיכך הוא נחשב לראשון מבין מדקדקי [[ימי הביניים]]. על תלמידיו בתחום זה נמנים המדקדקים החשובים [[דונש בן לברט]] ו[[מנחם בן סרוק]]. שפת כתיבתו הייתה [[ערבית יהודית]].
לפי עדותו של הסופר [[אל-מסעודי]], למד רב סעדיה אצל אבו כת'יר יחיי בן זכריה הסופר מטבריה, ומסעודי משייך את שניהם לכת ה"אשמעתיים" (כמקביל לכת ה[[קראים]]){{הערה|[[אוצר הגדולים אלופי יעקב]], ערך רב סעדיה אלפיומי דף רפט. ראו עוד [https://books.google.com/books?id=p2AtAQAAMAAJ&pg=PT141&lpg=PT141&dq=מסעודי+הסופר+הערבי&source=bl&ots=UxJUqBLBOi&sig=mlaBJTcjNYfzPNsYq5x3CR-i7Rs&hl=en&sa=X&ved=0ahUKEwj8s8i98bnMAhUjkYMKHVZBAbIQ6AEIHjAA#v=onepage&q=מסעודי%20הסופר%20הערבי&f=false צילום מתוך הספר אחיאסף כרך 2] באתר גוגל ספרים}}). כאשר רס"ג היה נער, הוא רכש ידיעות רבות בנושאי הלשון ה[[עברית]] ו[[דקדוק]]ה, ה[[מקרא]], ה[[משנה]], ה[[תלמוד]] וה[[הלכה]]. הוא עסק גם ב"מדעים וחכמות הגויים", כלומר ב[[מדע]] וב[[פילוסופיה]] כלליים. באותן שנים החלה התרבות הערבית לפרוח ב[[מצרים]] ובסביבתה, והמדע ה[[יוון|יווני]] פרח עוד לפני כן, ואלו השפיעו על רס"ג בצעירותו. בהמשך היה בקשר עם הפילוסוף [[יצחק בן שלמה הישראלי]]{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=חגי בן-שמאי|שם=מפעלו של מנהיג|מקום הוצאה=ירושלים|שנת הוצאה=תשע"ה|עמ=10}}}}.
 
רב סעדיה עבר לסוריה לפרק זמן לא ידוע, ולפני שנת [[921]] קבע את מושבו ב[[בגדאד]] שב[[עיראק]]{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=חגי בן-שמאי|שם=מפעלו של מנהיג|מקום הוצאה=ירושלים|שנת הוצאה=תשע"ה|עמ=10}}}}. סמוך לבואו לבגדאד נטל חלק במחלוקת קביעת לוח השנה, ובמהלכו התיידד עם מנהיגי הקהילה היהודית, רבניה ועשיריה. מנהיגי הקהילה שהכירו בגדלותו מינו אותו ל"אלוף" ב[[ישיבת פומבדיתא]], ובשנת [[928]] התמנה לעמוד בראשות [[ישיבת סורא]] המתחדשת, ששכנה אז כבר בבגדאד, לצד ישיבת פומבדיתא{{הערה|{{צ-מאמר|שם=עניינים שונים לחקר תקופת הגאונים|כתב עת=[[תרביץ]]|מחבר=י. מאן}}, ה, תרצ"ד, עמ' 161}}. מינוי זה נחשב לחסר תקדים, כיוון שלא היה מקובל למנות לראשות הישיבה אדם זר שאינו יליד המקום ושאינו צאצא למשפחות הנכבדות בעיר{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=חגי בן-שמאי|שם=מפעלו של מנהיג|מקום הוצאה=ירושלים|שנת הוצאה=תשע"ה|עמ=10-11}}}}.
 
אופיו הבלתי-מתפשר של רב סעדיה הביא אותו לעימות מול ראש הגולה שגרם לנתק חריף ביניהם ולהשעייתו של רב סעדיה מראשות ישיבת סורא. הנתק נמשך מספר שנים, אך לבסוף הצליחו מספר נכבדים להשכין שלום בין הצדדים, ורב סעדיה הוחזר למשרת ראשות ישיבת סורא{{הערה|ראו בהרחבה להלן, בפרק ההמחלוקת עם ראש הישיבה והנידוי}}, בה החזיק עד פטירתו בשנת [[942]], כשהוא כמעט בן שישים{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=חגי בן-שמאי|שם=מפעלו של מנהיג|מקום הוצאה=ירושלים|שנת הוצאה=תשע"ה|עמ=11}}}}.
רס"ג נלחם נגד מלומד יהודי אפגני שהצביע על סתירות-לכאורה ב[[תורה]], והטיל ספק בסיפורי [[נס]]ים ואירועים על-טבעיים המהווים חלק מהאמונה היהודית המסורתית. שמו של האיש היה [[חיוי אל-בלכי]], ומתנגדיו קראו לו חיוי אל-כלבי. חיוי אל-בלכי חיבר טקסט ובו למעלה מ-200 שאלות ותהיות על סתירות ב[[סיפורי המקרא]], שם ללעג ולקלס סיפורי נסים ומצביע על אמונות שלא מתיישבות לכאורה עם ה[[הגיון]]. הוא טען טיעונים פילוסופיים וקרא לציבור היהודי להתכחש ל[[תנ"ך]] ולשאר [[כתבי הקודש]] היהודיים ולא לתת בהם אמון<ref>{{צ-ספר|מחבר=משה גיל|שם=חיוי הבלכי - הכופר מחוראסאן|מקום הוצאה=מרחביה|מו"ל=|שנת הוצאה=1965}}</ref>. רס"ג חשש מסכנת ההשתמדות של עם ישראל בעקבות דברים אלו, ולכן החל ללחום במלחמות פולמוסיות נגד חיוי אל-בלכי, הכוללות הוכחות הגיוניות על פי מסורת ישראל ועל פי הפילוסופיה היוונית.
 
בשנת [[928]] נפטר ראש [[ישיבת סורא]] שבבגדאד. לפי הנוהג, הגאון הבא מתמנה מבין תלמידי החכמים של אותה הישיבה. כשנפטר גאון סורא, רב [[יעקב בר נטרונאי]], ובישיבה לא היה מועמד בולט מלבדו, נאלצו למנות את בנו רב [[יום טוב כהנא בר יעקב]]. לאחר שרב יום טוב נפטר (לאחר ארבע שנים בתפקיד), ביקשו להביא מישיבת [[פומבדיתא]] – נגד חוק הישיבות בבבל – את רב [[נתן אלוף]], בנו של רב [[יהודה גאון]]. אך הוא נפטר בטרם התמנה. האיש היחיד שהיה ראוי להיות גאון סורא היה רס"ג, אך הוא לא היה מקומי אלא זר, ממצרים. למרות זאת, החליט [[ראש הגולה]], [[דוד בן זכאי]], למנות את רס"ג לגאון סורא. כשעמד המינוי על הפרק, הזהיר ניסים הנהרואני את ראש הגולה מפני המינוי, ואמר לו שרס"ג תקיף בדעותיו ובעל כושר רטורי גדול, "ואינו מסביר פנים לשום אדם בעולם, מפני רוב חכמתו ורוחב דעתו ואריכות לשונו ויראת חטאו"<ref>{{צ-ספר|מחבר=נויבאואר|שם=סדר החכמים וקורות הימים, ב, עמ' 80|מקום הוצאה=|מו"ל=|שנת הוצאה=}}</ref>. אך דוד בן זכאי לא שמע לדברי ניסים, ובגיל 3646, התמנה רס"ג לגאון וראש ישיבת סורא.
 
רס"ג רומם את קרנה של ישיבת סורא, ותלמידים רבים מכל קצוות בבל, ואף מחוצה לה, באו לישיבתו. תרומות רבות התקבלו מכל קהילות בבל, והישיבה שבה לתפקד תפקוד מלא, עד שהייתה שוב למרכז התורה הגדול ביותר בבבל{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=מרדכי מרגליות|שם=אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, כרך ב|מקום הוצאה=תל אביב|שנת הוצאה=|עמ=611}}}}.