יהודה נבו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יש הבהרת חשיבות בדף השיחה
תגית: הסרה או הוספה של תבנית הדורשת שינוי בערך
Charlapg (שיחה | תרומות)
הוספת מקור
שורה 26:
 
===פיתוח תימוכין לזרם הרויזיוניסטי===
בספרו ''Crossroads to Islam''<ref>{{צ-ספר|מחבר=Yehuda D. Nevo and Judith Koren|שם=Crossroads to Islam: The Origins of the Arab Religion and the Arab state.|מקום הוצאה=|מו"ל=Prometheus Books|שנת הוצאה=2003}}</ref> (בתירגום חופשי: ''צמתים בדרך לאיסלאם: מקורותיה של הדת הערבית והמדינה הערבית''), שכתב יחד עם ה[[מידענות|מידענית]] האקדמית יהודית קורן, הוא הציג [[תאוריה]] על מקורותיה והתפתחותה של המדינה האסלאמית ו[[אסלאם|הדת האסלאמית]]. בדומה למספר חוקרים מערביים לפניו, כל אחד מסיבות אחרות, הוא הטיל ספק בתוקף ההיסטורי של ה[[מסורת|מסורות]] האסלאמיות הקלאסיות בימיו הראשונים של האסלאם. החלק הראשון של הספר מתאר, על סמך [[ממצא ארכאולוגי|ממצאים ארכיאולוגיים]] שפורסמו ע"י ארכיאולוגים אחרים בספרות האקדמית, את הפסקת התחזוק של הפרובינקיה הרחוקה ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] על ידי [[האימפריה הביזנטית|האימפריה הביזנטינית]] ואת נסיגתה של האימפריה מהאזור לאחר שאבד המניע הכלכלי להחזקה בפרובינקיה. על סמך ממצאים אלה, לא היה כלל [[הכיבוש הערבי של ארץ ישראל|כיבוש ערבי]] מהדרום, אלא ה[[ערבים]] שתפסו את השלטון בעקבות החלל הריק שבטזנטיוםשביזנטיון השאירה, היו או מקומיים, או [[שבט|שבטים]] מה[[מדבר]] שגוייסו בשלב קודם על ידי האימפריה על מנת לשמור על [[גבול|גבולותיה]] עם המדבר, רק שאז בשלב מסויים היא הפסיקה לשלם להם ונעלמה מהשטח. למרות שתנאי ל"שותפות" עם ביזנטיוםביזנטים היה אימוץ ה[[נצרות]], בפועל [[צ'יף (שבט)|ראש השבט]] הכריז שכך הוא (ולכן כל שבטו) עושה כאשר בפועל הם נשארו [[עובדי אלילים]] כבעבר. המשך הספר, על סמך ניתוח מקורות היסטוריים וכתובות הנגב, מתאר איך, עם הזמן, הערבים האלה אימצו את ה[[מונותאיזם]] היהודי-נוצרי של ה[[אוכלוסייה]] המיושבת שבה התחילו לשלוט, ובהמשך הקימו ממנה דת עצמאית. לפי קריאה זו של הממצאים ההיסטוריים, הסיפורים על [[מוחמד]] ו[[הקוראן]] אינם נכונים לחלוטין.
 
[[ספקנות מדעית|ספקנות]] חזקה זו הובילה לביקורת נוקבת מצד [[היסטוריון|היסטוריונים]] אחרים. עם זאת מחקרם של קורן ונבו המסביר את גישתם לחקר [[תולדות האסלאם בארץ ישראל|תולדות האיסלאם]]<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Judith Koren and Yehuda Nevo|שם=Methodological Approaches to Islamic Studies|כתב עת=Der Islam, vol. 6 (1991), p. 87-107.}}</ref> פורסם ב-[[1991]] ונכלל באוסף מאמרים "רוויזיוניסטיים" (The Quest for the Historical Muhammad - בתרגום חופשי: "החיפוש אחר מוחמד ההיסטורי") שליקט וערך החוקר [[אבן ווראק]].<ref>{{צ-ספר|מחבר=Ibn Warraq (editor and translator)|שם=The Quest for the Historical Muhammad|מקום הוצאה=|מו"ל=Prometheus Books|שנת הוצאה=}}</ref>{{אנ|Ibn Warraq}}
שורה 32:
כאמור חוקרים אחרים הגיעו למסקנות דומות לפניו, למשל Wansborough,<ref>{{צ-ספר|מחבר=John Wansbrough|שם=The Sectarian Milieu: Content and Composition of Islamic Salvation History|מקום הוצאה=Oxford|מו"ל=Oxford University Press|שנת הוצאה=1978}}</ref> שחקר לעומק את [[טקסט]] הקוראן, והגיע על סמך מחקר זה בלבד למסקנה שזהו אוסף של אימרות ש"היו בשטח" וחוברו יחד ל[[כתבי קודש|ספר קדוש]] רק באמצע [[המאה ה-8]], דעה שגם נבו הגיע אליה ממחקריו על כתובות הסלע שמצא בנגב וכתובות ערביות מוקדמות אחרות מהאיזור.
 
ה[[תיאולוג]] הגרמני Karl-Heinz Ohlig, במאמר נרחב,<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://docplayer.net/63094959-From-muhammad-jesus-to-prophet-of-the-arabs-the-personalization-of-a-christological-epithet-1-preliminary-note.html#show_full_text|הכותב=Karl-Heinz Ohlig|כותרת=From muḥammad Jesus to Prophet of the Arabs. The Personalization of a Christological Epithet|אתר=DocPlayer|תאריך=2002}}</ref><ref>יצויין כי אוליג הוא תיאולוג ומאמר זה פורסם לראשונה בעתון נוצרי בשם The Pentecostal Evangel, (24 למרץ) 2002. תפקיד עתון זה, לפי הכרזתו, הוא הפצת הנוצרות. יחד עם זאת, טקסט העבודה של אוליג אכן נראתה עבודה אקדמית.</ref> בנה על התאוריה של נבו כמפורט בספרו ''Crossroads to Islam'' ופיתח אותה הלאה לכיוון אחר. אבל כמה שנים לאחר מכן, בספר "Die dunklen Anfänge" ("ההתחלות האפלות") שהופיע בגרמנית בלבד,<ref>{{צ-ספר|מחבר=Karl-Heinz Ohlig; Gerd-R. Puin (Eds.)|שם=Die Dunklen Anfänge. Neue Forschungen zur Entstehung und frühen Geschichte des Islam [Dark Beginnings. Results of Recent Research into Islam’s Origins and Early History. In German only]:|מקום הוצאה=Berlin|מו"ל=Verlag Hans Schiler|שנת הוצאה=2005}}</ref> בעריכתו של אוליג, הוא פיתח את התיאוריה שלו בצורה אחרת לגמרי וכבר לא מזכיר את עבודתו של נבו. בספר זה אוליג טוען שאומנם "מוחמד" היה שם תואר ("המנולל") ולא שם אישי (טענה שנלקחת ישירות במחקריו של נבו), אבל ממשיך וטוען זה היה תואר שיוחס לישו, כלומר הנביא המהולל של הערבים היה ישו הנוצרי<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.islaminstitut.de/en/2008/rezension-die-dunklen-anfaenge/|הכותב=Dr. Christine Schirrmacher|כותרת=Book review: Dark Beginnings|אתר=Institute of Islamic Studies of the Evangelical Alliance in Germany, Austria, Switzerland|תאריך=2008}}</ref> - דבר שמנוגד לגמרי לתיאוריה של נבו.
 
תיאוריה דומה למחקרו<ref>{{צ-מאמר|מחבר=פרנקל|שם=רבע מאה ל מחקר מזרחני|כתב עת=קתדרה|עמ=255|כרך=100}}</ref> על התהוות האיסלאם נקראת '[[הגריזם: היווצרות העולם האסלאמי|הגריזם]]'.
 
==פרסומים==