המשלחת האבודה של פרנקלין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ באנאליזה->באנליזה - תיקון תקלדה בקליק
תקלדה - תאריכים
שורה 76:
ספינת המשלחת, [[אוניית קיטור]] דו-תורנית בשם "פוקס", נקנתה בתרומות הציבור והפליגה מ[[אברדין]] ב-2 ביולי 1857.
 
באפריל 1859 יצאו קבוצות של נוהגי מזחלות מן ה"פוקס" לחיפושים על אי המלך ויליאם. ב-5 במאי מצאה קבוצה בהנהגת לוטננט ויליאם הובסון מסמך, שהשאירו קרוזייה ופיצג'יימס בתוך גלעד. במסמך היו שני מסרים. בראשון, מיום 28 במאי 1847, נאמר כי "ארבוס" ו"טרור" חרפו בתוך הקרח סמוך לחוף הצפון-מערבי של אי המלך ויליאם ולפני כן חרפו באי ביצ'י אחרי שהקיפו את האי קורנווליס. "סר ג'ון פרנקלין מפקד על המשלחת. ''הכל כשורה'''," נאמר במסר. המסר השני, שנכתב בשוליים של אותו דף נייר, היה מבשר רעות פי כמה. בתאריך 25 באפריל 1848 דווח בו, כי "ארבוס" ו"טרור" לכודות בקרח זה שנה ומחצה וכי הצוות נטש את האוניות ב-22 באפריל. עשרים וארבעה קצינים ואנשי צוות מתו, בהם פרנקלין, ב-11 ביוני 1847, רק שבועיים אחרי מועד הפתק הראשון. קרוזייה קיבל פיקוד על המשלחת, ו-105 השורדים תכננו לצאת לדרך למחרת היום, דרומה לעבר נהר בק{{הערה|[https://www.pbs.org/wgbh/nova/arctic/note-transcript.html המעבר הארקטי נובה - הפתק בגלעד (תעתיק)]}}. הפתק הזה מכיל טעויות משמעותיות; בעיקר בולטת השגיאה במועדי מחנה החורף של המשלחת באי ביצ'י, שנמסרו כ-1946–19471846–1847 ולא 1945–19461845–1846, כפי שהיה במציאות.
 
משלחת מקלינטוק מצאה גם שלד אדם על החוף הדרומי של אי המלך ויליאם. בבגדים, שהיו עדיין על השלד, נערך חיפוש ונמצאו אי-אילו מסמכים, כולל תעודת ימאי של מש"ק בכיר הנרי פגלר (נ. 1808), קפטן על אה"מ "טרור". ואולם, הואיל והמדים היו אלה של כלכל הספינה, נראה סביר יותר שהגופה הייתה של תומאס ארמיטאג', כלכל נשקייה על "טרור" ועמית של פגלר, שאת מסמכיו נשא. באתר אחר בקצה המערבי של האי, גילה הובסון סירת הצלה, שהכילה שני שלדים וחפצים ממשלחת פרנקלין. בסירה הייתה כמות גדולה של ציוד נטוש, כולל מגפיים, מטפחות משי, סבון מבושם, ספוגים, נעלי בית, מסרקים והרבה ספרים, בהם עותק של "הכומר מווייקפילד". מקלינטוק גבה גם עדות מאינואיט באשר לסופה המר של המשלחת.
שורה 128:
 
=== חיפושי אונייה טרופה (2013-1997) ===
בשנת 1997, הרכיבה חברת הסרטים הקנדית אקו-נובה את משלחת "פרנקלין 150", במטרה להשתמש ב[[סונאר]] לחקור עוד מן המטרות המגנטיות העיקריות שנמצאו ב-18821982. הארכאולוג הבכיר במשלחת היה רובר גרנייה, שנעזר במרגרט ברטולי, ווודמן פעל שוב כהיסטוריון המשלחת ומתאם החיפוש. המבצעים התנהלו מ[[שוברת קרח|שוברת הקרח]] "סר וילפריד לורייה" של [[משמר החופים הקנדי]]. כ-40 קמ"ר נסקרו, ללא תוצאות, סמוך לאי קרקוול. כשקבוצות נפרדות מצאו שרידי חפצים של המשלחת, בעיקר ריקוע נחושת וכמה פריטים קטנים, על חופי האיונים מצפון לאי או'ריילי, הועתק החיפוש לאזור זה, אבל מזג אוויר גרוע מנע עבודת חיפוש משמעותית לפני תום המשלחת. [[סרט תעודה]], "אוקיינוסים של תעלומה: חיפוש הצי האבוד", הופק על ידי חברת אקו-נובה על משלחת זו.
 
וודמן גייס שלוש משלחות להמשיך במיפוי המגנטומטר של אתרי הטביעה המוצעים, משלחת במימון פרטי ב-2001, ומשלחות איריות-קנדיות לחיפוש פרנקלין בשנים 2002 ו-2004. משלחות אלה עשו שימוש במגנטומטרים נגררי-מזחלות בעבודה על קרח הים והשלימו את הסקר שלא הסתיים באזור החיפושים הצפוני (האי קרקוול) מ-2001, ובכל האזור הדרומי של האי או'ריילי (2002 ו-2004). כל המטרות המגנטיות בעדיפות גבוהה זוהו על ידי סונאר דרך הקרח כגאולוגיות במקורן. ב-2002 ו-2004, נמצאו חפצים קטנים של משלחת פרנקלין, ואתרי אוהלים טיפוסיים של חוקרי ארצות, על איון קטן צפונית-מזרחית לאי או'ריילי, תוך כדי חיפושים על החוף{{הערה|[http://www.ric.edu/faculty/rpotter/woodman/2004_Field_Report_short.htm צ'ארלס מור, המשלחת האירית-קנדית לחיפושי פרנקלין, 2004, רוד איילנד קולג']}}.