התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ אגרת-איגרת (דרך WP:JWB)
שיבולת שועל ==> שיבולת-שועל
שורה 94:
עיקר הפעילות הכלכלית התבססה על החקלאות בהתבסס על תשתיות מתקופות קודמות. ארץ ישראל סיפקה את צורכי עצמה ב[[דגן|דגנים]] וייצאה [[שמן זית]], [[דבלה|דבלים]] ו[[צימוק]]ים. ב[[עמק הירדן]] וב[[מישור החוף]] פותחו מטעי [[קנה סוכר|קני סוכר]]. הערבים הכניסו לארץ את ה[[לימון]] ואת ה[[תפוז]], וכנראה גם את ה[[חושחש]].{{הערה|1=שכן התפוז המתוק הגיע לארץ רק ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]].}} החל מאמצע [[המאה ה-9]] התערער מצב הביטחון בארץ, הושבת הסחר לארצות חוץ ונותר רק המסחר עם הארצות שהיו תחת שלטון ערבי. בנגב הייתה הידרדרות כלכלית עקב הירידה בחשיבותן של שיירות המסחר שעברו בה. [[רעידת אדמה|רעידות האדמה]] בארץ בשנים [[1016]] ו-[[1033]] פגעו אף הן במשק הארץ ישראלי.
===חקלאות===
הגידולים העיקריים שבהם התברכה ארץ ישראל ב[[ימי הביניים]] הם ה[[דגן]] (בעיקר [[חיטה]] ו[[שעורה תרבותית|שעורה]], אך גם [[דורה]], [[שיבולת -שועל]] ובנוסף יבולים הידועים מהעת העתיקה, גפן, זית, תאנים ותמרים. לצד הדגן גידלו גם [[פירות]], [[ירקות]] (בעיקר [[מלפפון|מלפפונים]], [[אבטיח]]ים, [[מלון (פרי)|מלונים]], [[בצל הגינה|בצל]], [[שום]], [[חרדל]]), [[קטניות]] (בעיקר [[פול]], [[אפונה]], [[עדשים]], [[שעועית מצויה|שעועית]] ו[[חמצה]]).
 
אף שהגידולים העיקריים לא השתנו, עברו תמורות רבות על הקרקע הזמינה לחקלאות. בדומה לתקופה המודרנית, חלק ניכר מארץ ישראל היה קשה לעיבוד חקלאי בגלל מיעוט [[מים]].