אריה דרעי – הבדלי גרסאות

ב־[[1984]] שימש מזכיר [[מועצת חכמי התורה]] של תנועת [[מפלגת ש"ס|ש"ס]]. במהלך [[1985]] שימש כעוזר שר הפנים הרב [[יצחק חיים פרץ|יצחק פרץ]], ובסוף אותה שנה מוּנה למזכ"ל תנועת ש"ס. ביוני [[1986]] התגייס לשירות מקוצר של 3 חודשים בצה"ל. מיד לאחר [[שחרור מצה"ל|שחרורו מצה"ל]] מונה למנכ"ל משרד הפנים והוא בן 27 שנים בלבד. לאחר [[הבחירות לכנסת השתים עשרה]] ב־[[1988]], מונה ל[[שר הפנים]] ב[[ממשלת ישראל העשרים ושלוש|ממשלתו]] של [[יצחק שמיר]], על רקע סירובו של הרב פרץ לקבל את התפקיד בעקבות פסיקת [[בג"ץ]] שעל משרד הפנים לרשום [[גיור רפורמי|גרים רפורמיים]] כיהודים. דרעי הושבע לתפקידו ב-[[22 בדצמבר]] 1988 והיה לשר הצעיר בתולדות מדינת ישראל בגיל 29.

 

 

[[ממשלת אחדות לאומית (ישראל)|ממשלת האחדות הלאומית]] סבלה מראשיתה מאי יציבות ומניסיונות של [[מפלגת העבודה]] להיפרד ולחבור עם גורמים נוספים ולהקים [[ממשלה צרה]] בראשותה. דרעי היה שותף פעיל בניסיונות אלו. ידידותו האישית עם [[חיים רמון]], מחברי הכנסת הצעירים והמובילים במפלגת העבודה באותה התקופה, הובילה למגעים שבסיומם הוסכם על הפלת הממשלה והקמת ממשלת עבודה-חרדים במקומה. הסכמה זו קיבלה את ביטויה ב[[הצבעת אי אמון]] ב-[[15 במרץ]] [[1990]], שהפילה את ממשלת האחדות ובה נעדרו חמישה חברי כנסת של ש"ס. מהלך זה ידוע בכינוי "[[התרגיל המסריח]]". לאחר שרבי [[מנחם מנדל שניאורסון]] ו[[הרב שך]] הפעילו את כל כובד משקלם למנוע את שיתוף הפעולה עם השמאל, [[שמעון פרס]], יו"ר מפלגת העבודה, לא הצליח להקים קואליציה. בסופו של דבר הקים יו"ר הליכוד, יצחק שמיר, [[ממשלת ישראל העשרים וארבע|ממשלת]] ליכוד-ימין-חרדים, שגם בה כיהן דרעי כשר הפנים.