אב"א אחימאיר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה |
מ שלטונות בריטים -> שלטונות בריטיים (דרך WP:JWB) |
||
שורה 63:
[[זאב ז'בוטינסקי]] חלק לו דברי שבח על ארגונן של ההפגנות בתל אביב ובירושלים, במאמרו "על אוואנטוריזם" ([[1932]]):
{{ציטוט| תוכן=צעיר מיוחד במינו חי בארץ-ישראל; אב"א אחימאיר שמו. צעיר משכיל מאוד הוא, יודע לשונות רבות, פובליציסט רב כישרון והוגה-דעות מעמיק. עוד עתיד הוא למלא תפקיד בענייני-עולם שלנו, תפקיד חשוב, כי הוא שייך לאותו סוג בלתי-שכיח של אנשים, הסבורים, כי לא מן התועלת הוא "למחות" נגד עניין רע - לעניין רע יש להפריע, להפריע בפועל, או, למצער, לנסות ולהפריע, בלא לעשות חשבונות רבים בדבר כוחך, אם כבר חזק אתה, או כי עודך חלש. משום שהוא סבור, כי רק בדרך הנסיונות גדלים הכוחות, רק בדרך הפעולה נעשים, בסופו של דבר, חזקים. אב"א אחימאיר היה מנהיגם של אותם הצעירים בתל אביב, שערכו הפגנה נגד מיסטר שילס. בעת ביקורו החביב מיד אחרי הפוגרום של 1929; אב"א אחימאיר היה זה, שהמשטרה אסרה אותו והיכתה אותו ב[[רחוב אלנבי]] בתל אביב אחרי ההפגנה נגד המיפקד;{{הערה|מפקד האוכלוסין של השלטונות
עיתון התנועה הרוויזיוניסטית, "[[חזית העם]]", בעריכתו ובעריכת יהושע השל ייבין, החל לראות אור בשנת 1932, והוא תרם לו מאמרי מסה ו[[פובליציסטיקה]] רבים. בפברואר באותה שנה הוביל אחימאיר הפגנה של חברי תאי הסטודנטים הלאומיים נגד [[נורמן בנטוויץ']] והארגון שהנהיג, "[[ברית שלום]]", בעת פתיחת ה"קתדרה לשלום בינלאומי" על שמו ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]] ב[[הר הצופים]] [[ירושלים]].{{הערה|יוסף קיסטר, גיבורים ולא קדושים, בתוך: קובץ מאמרים, עמ' 116.}}
שורה 79:
[[קובץ:AJI view 270.jpg|שמאל|ממוזער|200 פיקסלים|סוניה אחימאיר עם [[אברהם סטבסקי]] משמאל ו[[צבי רוזנבלט]] מימין, נאשמי המשפט על רצח ארלוזורוב, לאחר שחרורם מן הכלא. על השולחן דיוקנו של סנגורם [[הוראס סמואל]]]]
ב-[[16 ביוני]] 1933 בערב [[רצח חיים ארלוזורוב|נרצח]] המנהיג הציוני [[חיים ארלוזורוב]]. השלטונות
ב-19 ביולי 1934 הוא נדון לעשרים ואחד חודשי מאסר בפועל "עם עבודת פרך", וב-30 בנובמבר קוצר גזר דינו ל-18 חודשי מאסר. חבריו מחוץ לכלא ציינו את שמו בהתוועדויותיהם. כך למשל, ב-8 בדצמבר 1934, בוועידה הארצית השמינית של ברי הצה"ר בארץ ישראל, הוכרז שהיא "מברכת את ציר הכבוד שלה, את ד"ר אב"א אחימאיר, הנמק בכלא הממשלה בירושלים ומעודדת אותו ואת חבריו [[חיים דבירי|דבירי]] ו[[יעקב אורנשטיין|אורנשטיין]], בהכריזה כי סבלם מסמל את סבל התנועה כולה", וכך נהגו רבים אחרים.{{הערה|קובץ מאמרים, עמ' 148.}} ב-18 החודשים בכלא עיין בספרים שהובאו אליו וכתב יומן כמעט מדי יום ביומו – "רפורטאז'ה של בחור ישיבה". פרקים מן היומן התפרסמו בעיתון "[[הירדן (כתב עת)|הירדן]]" בחתימת א. אסיר-ציון ובספר שראה אור בשנת [[1943]].{{הערה|יוסף אחימאיר, הגר הגר בתוכנו, בתוך: קובץ מאמרים, עמ' 124.}} הוא השתחרר מן הכלא באוגוסט [[1935]] והתקבל באהדה גדולה על ידי משלחת של מרכז הצה"ר בארץ ישראל וחברי בית"ר.
| |||