הסזון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏"הסזון הקטן": תיקנתי טעות הקלדה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד
מ הגהה, קידוד קישורים
שורה 1:
[[קובץ:Haganah detainment camp.jpg|250px|ממוזער|מגדל ב[[קריית ענבים]] שהיה אחד המבנים בהם הוחזקו חטופי הסזון]]
'''הסֶזוֹן''' (ב[[צרפתית]]: saison – "עונה", המילה משמשת בהקשר זה כקיצור לביטוי "la saison de chasse" – "עונת הציד") הוא כינוי למאבק שניהל ארגון [[ההגנה]] נגד ה[[אצ"ל]] בין דצמבר [[1944]] לפברואר [[1945]], כדי לאלצו לחדול מביצוע פעולות נגד כוחות [[המנדט הבריטי]]. המאבק כלל הסגרת אנשי אצ"ל לידי הבריטים וכן אירועים שבהם הוחזקו אנשי אצ"ל בידי אנשי הגנה בתנאים קשים תוך חקירות שלוו לעיתים באלימות{{הערה|1=[[מכון ז'בוטינסקי]] - [http://www.jabotinsky.org/jabo_multimedia/documents/bef-linlinked/%D7%9B4כ4%20-19_9.PDF חטיפות, מעצרים וחקירות של אנשי אצ"ל ולח"י].}}.
 
==רקע==
עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] נקלע היישוב היהודי ב[[ארץ ישראל]] לדילמה. אנשי היישוב נקרעו בנפשם בין המאבק בבריטים למען [[עלייה]] חופשית ומדינה עברית לבין הרצון להלחם ב[[גרמניה הנאצית]] לצד הבריטים. יו"ר [[הסוכנות היהודית]] [[דוד בן-גוריון]] קרא: "נילחם בספר הלבן כאילו אין מלחמה בהיטלר ונילחם בהיטלר כאילו אין ספר לבן"{{הערה|{{דבר|מאיר בראלי|עשו "זה פקטו" - מתנגדים "דה יורה"|1959/08/04|00307}}}}. ואכן במהלך שנת 1940 הפסיק אף האצ"ל את פעולותיו נגד שלטון המנדט ושלח את אנשיו לסייע לבריטים במשימות שונות. באחת מהן, ב[[עיראק]], אף נהרג מפקד האצ"ל [[דוד רזיאל]].
 
מדיניות ההנהגה הרשמית בראשות בן-גוריון התבססה על שיתוף פעולה עם בריטניה וניסתה להשפיע על ממשלתה שתאות לקבץ את החיילים הארץ-ישראלים שבצבאה במסגרת בריגדה יהודית.
פעולות האצ"ל וה[[לח"י]] הציקו מאוד לשלטונות המנדט. הבריטים שנקטו במדיניות של [[הפרד ומשול]] ביחס ליהודים וערבים, החליטו לסגל אותה מדיניות ביחסם ליישוב היהודי. הם הזהירו את ראשי המוסדות שאם לא ירוסנו לוחמי המחתרת, לא תאושר הקמת הבריגדה והצבא הבריטי יאלץ להשתמש באמצעים נמרצים נגד היישוב כולו. לנציגי המוסדות באנגליה נרמז כי פעולות האצ"ל והלח"י מחזקות את ידידי הערבים באנגליה. (בסופו של דבר השהו הבריטים את החלטתם עד יולי 1944 ו[[הבריגדה היהודית]] יצאה לחזית רק בסוף פברואר 1945).
 
בשנת [[1943]] נתקבלה החלטה אסטרטגית אצל ראשי הסוכנות היהודית לפיה יש לסייע לבריטים בכל דרך, הן בשל עצם התרומה למאבק נגד הנאצים, והן בתקווה שהדבר יביא להישגים מדיניים לאחר תום המלחמה. הנהגת היישוב חששה שפעולות האצ"ל והלח"י יחבלו במאמצים אלה, ויגררו את היישוב כולו למאבק שבו לא רצתה בשלב זה. היה אף חשש מתגובה של השלטון הבריטי לפעולות "הארגונים הפורשים", שתהיה מכוונת נגד היישוב כולו. ראשי האצ"ל והלח"י התנגדו להחלטה אסטרטגית זו והתפתח עימות חריף בינם ובין ראשי הסוכנות.
 
בחודשי הסתיו של שנת 1943 חזר ה[[לח"י]] לנקוט פעולות צבאיות נגד הכוחות הבריטים. כמה חודשים מאוחר יותר, בפברואר [[1944]] הכריז מפקד האצ"ל [[מנחם בגין]] על "מרד" מוצהר במנדט הבריטי. הצהרת מרד זו גרסה כי הבריטים מעלו באמון שנתן בהם היישוב היהודי וכי האכיפה הנוקשה של חוקי הספר הלבן המונעת עליית יהודים המבקשים לברוח מאירופה היא מעשה נפשע. אי לכך הכריז האצ"ל כי יחל לבצע התקפות כנגדנגד מטרות בריטיות שונות על מנת להביא לסילוק שלטונם מארץ ישראל. צעדים אלו עוררו התנגדות רבה בקרב ראשי הסוכנות, ובראשם בן-גוריון, שפתחו במאבק ציבורי בניסיון לאלץ את שני הארגונים לחדול מפעולות אלה.
 
בין פברואר 1944 ונובמבר 1944 התנהלו מגעים בין מפקדי ה"הגנה", האצ"ל והלח"י בניסיון לאחות את הקרע ולהגיע למדיניות מוסכמת, אך ללא הועיל - כל הצדדים התבצרו בעמדותיהם. הוויכוח היה עמוק יותר מסוגיית המאבק בבריטים והציף את שאלת "המרות הלאומית" - האם בסמכותם של ראשי הסוכנות להטיל את מרותם על כל היישוב, מתוקף הבחירות שנערכו ביישוב{{הערה|1=בחירות ל[[אספת הנבחרים]] ביישוב נערכו בשנים 1920, 1925, 1931 ו-1944 והמפלגה הרוויזיוניסטית אף השתתפה בבחירות ב-1925 ו-1931}}, גם בהיעדר סמכות ממלכתית רשמית? מנהיגי הסוכנות, ששאפו להבטיח את מעמדם הבלעדי כמנהיגי היישוב היהודי ב[[ארץ ישראל]], ראו בשאלה זו מבחן כוח חשוב. עם זאת, במקביל לניהול המשא ומתן בין הצדדים, החלו כוחות ה"הגנה" להיערך לפתרון הסכסוך בכוח, במקרה הצורך. הם נימקו זאת בכך שהאצ"ל עושה פעולות אלו בניגוד להוראות ההנהגה הנבחרת של היישוב.
שורה 23:
==הביצוע==
[[קובץ:Eliyahu Golomb Tidhar.jpg|שמאל|ממוזער|100px|[[אליהו גולומב]]]]
הסזון כוון כנגדנגד אנשי האצ"ל ולא כנגדנגד אנשי הלח"י. זאת, ככל הנראה, בשל התחייבות של [[נתן ילין-מור]] בפני ההגנה לא לפעול כנגדנגד הבריטים{{הערה|יהודה לפידות, הסזון - ציד אחים, [http://www.daat.ac.il/daat/history/sezon/15-2.htm בפרק "לח"י מתחייב להפוגה"], באתר דעת}}.
 
בין ראשי ה"[[ההגנה|הגנה]]" שמונו לטפל בעניין היו [[יגאל אלון]], [[שמעון אבידן]], [[משה דיין]], [[ישראל גלילי]], [[משה סנה]], [[יעקב דורי]], [[אליהו גולומב]] ו[[טדי קולק]]. כדי לבצע את ההחלטות הוקם כוח מיוחד של אנשי [[פלמ"ח]] ו[[ש"י]], שחלקם הוכשרו במיוחד לשם ביצוע המשימה.
שורה 30:
 
===העברת מידע לבריטים===
רשימה של תורמים לארגון שנתגלתה נמסרה לבריטים. במהלך הסזון העבירה "המחלקה לתפקידים מיוחדים" לבריטים מידע על אודות כמה מאות חברי אצ"ל ואודות מחסני תחמושת ו[[חומר נפץ]]. העברת המידע בוצעה בעיקר על ידי [[טדי קולק]], אשר היה בקשר ישיר עם אנשי ארגון הביון הבריטי [[MI5]]. בעזרת המידע עצרו הבריטים כמה מראשי האצ"ל ומאות מחבריו. חלקם הוגלו למחנות מעצר ב[[אריתריאה]] שב[[אפריקה]]. לפי מספר עדויות מסרו אנשי הסוכנות גם שמות של פעילים ב[[התנועה הרוויזיוניסטית|מפלגה הרוויזיוניסטית]] שלא היו חברי אצ"ל כלל, ממניעים פוליטיים. במכתב של [[הנציב העליון]] לשר המושבות מה-[[1 במרץ]] [[1945]] הוא כותב:
"למרבה הצער, רשימות הסוכנות של טרוריסטים כביכול, ממשיכות לכלול אנשים רבים שאינם קשורים לטרור, אך מבחינה פוליטית הם בלתי-רצויים לסוכנות. דבר זה מוסיף לקשיי המשטרה בהפרדת העזים מן הכבשים"{{הערה|1=יהודה לפידות, [http://www.daat.ac.il/daat/maamar.asp?id=146 "מדינה בדרך" ו"הסזון"], באתר דעת}}.
 
===חטיפות===
חוליות של אנשי היחידה חטפו אנשי אצ"ל למקומות מסתור בקיבוצים ([[עין חרוד]], [[משמר העמק]], [[אלונים]] ואחרים). בחלק מהמקרים לבשו החוטפים מדי [[משטרת המנדט]]{{הערה|{{המשקיף||הודעת מרכז המשטרה על החטיפות|1945/01/02|00412}}}}, ואם נתקלו בשוטרים אמרו שהם עוצרים טרוריסטים{{הערה|שם=פישלזוהן|{{הצופה||נמצאה המכונית שהסיעה את הנחטף פישלזוהן|1945/02/05|00104}}}} או גנבים.
 
[[יעקב תבין]], ראש [[דלק (אצ"ל)|שירות הידיעות של האצ"ל]], נעצר על ידי כוח הסזון למשך כחצי שנה, ונחקר ככל הנראה גם באלימות. על פי חלק מהעדויות עברו חלק מהחטופים חקירות אלימות והוחזקו בתנאים קשים{{הערה|שם=הלאומיות|אייל נווה, נעמי ורד, דוד שחר, '''הלאומיות בישראל ובעמים - בונים מדינה במזרח התיכון''', הוצאת רכס פרויקטים חינוכים בע"מ, 2009, עמוד 59}}.
שורה 41:
 
קרובי החטופים פנו במקרים רבים ל[[משטרת המנדט]] וזו פעלה לאתר את החוטפים ואף עצרו חשודים בביצוע החטיפות, במיוחד נהגי מוניות שרכביהם שמשו לחטיפה{{הערה|שם=פישלזוהן}}. אולם אלו שוחררו לאחר חקירה{{הערה|{{דבר||שוחרר אתמול|1945/02/02|00112}}}}.
 
הנציב העליון כתב כי בשיחות עם ויצמן ושרת "הודענו באופן קטגורי כי אנו מתנגדים לשיטת החטיפות ודורשים להפסיקן באופן מידי". הוא ממשיך כי הסוכנות הודיעה לאחרונה כי החליטה להפסיק את החטיפות{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/vl/lapidotsezon/lapidotsezon05.pdf]}}.
 
שורה 49:
האצ"ל סירב לחדול מפעולה נגד הבריטים. [[מנחם בגין]] הורה לאנשיו לא להגיב באלימות כלפי ה"הגנה", כדי למנוע מלחמת אחים. בעיתונות של הימין גונו החטיפות בחריפות ובין השאר נטען שהאנשים נחטפו בידי [[קו קלוקס קלאן]] ארצישראלי{{הערה|{{המשקיף||יהושע וורקר חזר לביתו|1945/01/21|00412}}}} ועונו באותם עינויים בהם השתמש ה[[גסטפו]]{{הערה|{{המשקיף||רשימות|1945/04/16|00309}}}}.
 
החטיפות זכו לגינוי מימין{{הערה|{{דבר||מועצת עירית פתח תקווה מגנה את החטיפות|1945/01/29|00405}}}}, אך גם מאישים בשמאל, כמו [[אליעזר פרי (פרלסון)]]{{הערה|{{על המשמר||עת"א שומעת שאלות ותשובות|1945/01/08|00407}}}}. ראשי הסוכנות היהודית הגיבו באופן עלום לשאלות בנושא. בעיתון [[דבר (עיתון)|דבר]] הוצגו החטיפות כ"תעלומה", עם ציון שהחטיפות אינן קשורות לבחירות{{הערה|{{דבר||מעשה חטיפה שני בירושלים|1945/01/01|00113}}}}. [[משה שרת]] אמר: "החטיפות הן עניין מסתורי וכנראה חלק מהקמפניה האנטי-טרוריסטית והטרוריסטית"{{הערה|{{המשקיף||שרתוק על החטיפות|1945/01/16|00400}}}}. העיתונים של השמאל לא יצאו להגנת החטיפות, אולם העתק של מאמר של [[עזריאל קרליבך]] ב[[ידיעות אחרונות]] שטען שעדיף שבטרוריסטים יטפלו יהודים מאשר גויים הופץ בתל אביב באלפי עותקים{{הערה|{{המשקיף||"ידיעות אחרונות" ועורכו בשרות החוטפים|1945/01/29|00400}}}}. מימין גינו גם את השתיקה של מוסדות [[הסוכנות היהודית]] ו[[הוועד הלאומי]] על החטיפות{{הערה|{{על המשמר||שאיתות|1945/02/20|00400}}}}.
 
למרות מאמצי כוח הסזון, לא התגלה מקום מחבואו של מפקד האצ"ל מנחם בגין. אולם הפעילות פגעה באופן קשה בארגון. במקביל גברה המחאה בקרב היישוב העברי נגד פעולות הסזון, ובחודש מרץ 1945 החליטה הנהלת הסוכנות על הפסקתו בעקבות התנגדות ציבורית עזה ביישוב היהודי{{הערה|שם=הלאומיות}}. בסוף חודש אוקטובר 1945 הוקמה "[[תנועת המרי העברי]]", שבה חברו יחדיו "ההגנה", האצ"ל, והלח"י למאבק אלים נגד שלטון המנדט.
 
==ההשלכות על השיח והמבנה הפוליטי במדינת ישראל==
תקופת הסזון נחשבת לאחד מרגעי המשבר הגדולים של היישוב העברי, שהעמידה אותו על סף מלחמת אחים. ניתן להסתכל על תקופת הסזון גם כצעד מכריע בביסוס מעמדה של הנהלת הסוכנות היהודית כמנהיגות היחידה של היישוב היהודי בארץ ישראל. חלק מהחוקרים סבורים כי מעמד הבכורה של הסוכנות, ובן-גוריון כמנהיגה, איפשר את קום מדינת ישראל ללא מאבק פנימי אלים בין הפלגים השונים ביישוב העברי - שלב שמאפיין הקמת מדינות רבות.
 
עם זאת, תקופת הסזון השאירה את רישומה על השיח ומערך הכוחות הפוליטי במדינת ישראל גם עשרות שנים לאחר סיומה, ויש הקושרים בינה לבין המתח בין מפלגת [[תנועת החרות|חרות]] למפלגת [[מפא"י]], ובמיוחד בין מנהיגי המפלגות - בגין ובן-גוריון. המתח התבטא לא אחת כאשר בן-גוריון היה מכנה בנאומיו בכנסת את בגין "חבר הכנסת היושב לימינו של חבר הכנסת [[יוחנן בדר|בדר]]", ובקביעתו של בן-גוריון לגבי השותפות האפשריות לקואליציה: "[[בלי חרות ומק"י]]".
 
=="הסזון הקטן"==
"הסזון קטן" הוא כינוין של פעולות שביצעו אנשי "[[ההגנה]]" באביב ובקיץ [[1947]], שנועדו לסכל את פעולות ה[[אצ"ל]] וה[[לח"י]] כנגדנגד הבריטים בעת שהטיפול בשאלת ארץ ישראל עבר מידי בריטניה לידי ה[[או"ם]] ו[[ועדת אונסקו"פ]]. במהלך "הסזון הקטן" לא שיתפה ה"הגנה" פעולה עם השלטונות הבריטים ולא הסגירה אנשים לידיהם.
 
בין האירועים בתקופה זו:
*נסיון הפיצוץ של [[בית הדר]] בתל אביב על ידי האצ"ל שסוכל על ידי חברי ההגנה.
*הפריצה למחסן האצ"ל ברחוב שפירא 11 בחיפה, בה נהרג יהודה ליטמנוביץ מדלת ממולכדת שהכין האצ"ל.
*הפריצה למחסן האצ"ל ב[[רחוב ירושלים]] 8 בחיפה, שהתגלו בו שני סליקים שהאצ"ל הצליח לרוקן לפני הפשיטה.