שין דונג היוק – הבדלי גרסאות

'''שין דונג היוק''' (ב[[הנגול]]: 신동혁; {{תאריך משולב}}) הוא [[אסיר]] לשעבר שנמלט מ[[מחנה עבודה|מחנה העבודה]] ה[[קוריאה הצפונית|צפון קוריאני]] "[[מחנה מאסר קאצ'ון|מחנה 14]]"{{הערה|כל הידוע על שין כיום, כולל הביוגרפיה שלו, לא ניתן לאימות ומסתמך על עדותו האישית בלבד. עם זאת, דבריו קיבלו פרסום רב והוקנתה להם אמינות בפרסומם בעיתונים מרכזיים.}} ופעיל [[זכויות אדם]] למען קוריאה הצפונית כיום. ככל הידוע, הוא האדם היחיד שנולד וגדל במחנה עבודה מסוג "אזור שליטה מוחלט" בקוריאה הצפונית, והצליח לברוח אל מחוץ לגבולות המדינה. הוא מתגורר כיום במדינת [[קוריאה הדרומית]]. בשנת 2007 כתב שין את ספרו ה[[אוטוביוגרפי]]. שין קיבל את הפרסום הציבורי העולמי הראשון שלו בכתבת שער ב"[[וושינגטון פוסט]]", ולאחריו החל להעניק ראיונות שמטרתם הגברת ה[[מודעות]] למחנות העבודה בקוריאה הצפונית ולהפרת זכויות האדם השיטתית והמתמשכת בהם. בשנת 2012 פורסמו אודות חיוחייו ספר שהפך ל[[רב מכר]] ותורגם ל-24 שפות, ו[[סרט תיעודי]], שהוקרן ביותר מ-30 פסטיבלי סרטים בעולם וזכה לפרסים רבים.

ב-5 באפריל 1996, כאשר היה בן 13, קיבל שין פרס על התנהגות טובה: אישור להצטרף לאימו לארוחה. להפתעתו, ראה שם את אחיו הבכור. אמו לא שמחה לראותו אך הכינה לו אוכל ממנת קמח התירס היומית שהיא זכאית לקבל. שין אכל ונרדם. הוא התעורר לקולות דיבור מהחדר הסמוך. הוא הציץ, ראה שאמו בישלה [[אורז]] וזעם; אורז היה מצרך מותרות, הוא היה בטוח שהיא גנבה אותו{{הערה|שם=הערה3}} וכעס על כך שבעוד הוא קיבל את תבשיל התירס הרגיל, אחיו קיבל אורז. הוא צותת לשיחה של אמו עם אחיו והופתע לגלות שאחיו לא קיבל יום חופש מהמפעל בו עבד אלא הלך ללא רשות. הם התייעצו מה לעשות ושקלו בריחה. אמו של שין לא הביעה רצון להצטרף אולם עקב הענישה הקולקטיבית הנהוגה, ניסיון בריחה של האח העמיד בסכנה את כל משפחתו. חוק מספר 2 של המחנה קובע נחרצות שעונשו של היודע על תכנון מעשה בריחה הוא מוות. שין הזועם הלשין לשומר הלילה על אמו ואחיו תמורת תוספת אוכל והעלאה בדרגה בבית הספר.