פנול – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שינוי פרמטר "מסה מולקולרית" ==> "מסה מולרית" בתבנית תרכובת (תג) |
האזרח דרור (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 31:
הפנול, כקבוצה פונקציונלית, יכול להית קשור באורינטציות שונות, המשפיעות בין השאר על מידת החומציות של המולקולה בכללותה. כל מצב כזה, מוסיף קידומת שונה לפנול, [[מונחון IUPAC|בשם התקני]] של המולקולה: כאשר הפנול קשור למולקולה דרך ה[[פחמן]] הסמוך לפחמן של ההידרוקסיל, נוספת הקידומת "אורתו", כאשר בין שני הפחמנים הללו פחמן אחד נוסף "מטא", וכאשר יש שני פחמנים ביניהם, מצב בו הפחמן ההידרוקסילי הוא בדיוק מול הפחמן הקשור למולקולה, נוספת התחילית "פארא".
[[קובץ:Phenol-elpot.png|ימין|ממוזער|100px|[[צפיפות אלקטרון|פיזור האלקטרונים]] של מולקולת פנול]]
==היסטוריה==
בשנת [[1834]] גילה פרידליב פרדיננד רונג (Friedlieb Ferdinand Runge) את הפנול. אותה מיצה בצורה לא טהורה מזפת פחם. באותה תקופה היה קשה להבחין בין פנול לבין קריאוזוט ( Creosote) - חומר כימי ששימש להגנת קורות-עץ של ספינות ואדני-רכבת כטיפול מונע נגד רקבון. לאחר ששמע כי קריאוזוט שימש לטיפול בשפכים, החל ליסטר לבדוק את יעילות השמת פנול באופן ישיר על פצעים.
המנתח האנגלי [[ג'וזף ליסטר]] קרא את מחקריו של [[לואי פסטר]] על חיידקים כגורמי מחלות. עד אז חשבו רופאים כי "אוויר רע" הוא הגורם המרכזי ליצירת זיהומים. מחלקות בתי חולים אווררו אבל מנתחים לא טרחו לשטוף ידיים כשעברו בין מנותח למנותח, וכתוצאה מכך מנותחים רבים או פצועים פיתחו דלקות בפצעים שהובילו לעיתים קרובות לנמק או מוות. פסטר הציע למנוע חיידקים על ידי שיטות כמו חימום, סינון או תמיסה כימית. בעקבות שימוש בפנול כחומר טיפול בשפכים חשב ליסטר על שימוש בחומר לשם שטיפת פצעים. בשנות ה-60 של המאה ה-19 הוא החל לבדוק את התוצאות של ריסוס בתמיסת פנול על ציוד, חתכים כירורגיים ותחבושות. ליסטר גילה כי שטיפת הפצעים בתמיסה הפחיתה באופן יוצא דופן את השכיחות של [[נמק]] עקב זיהום. באוגוסט [[1865]] בבית המרפאה המלכותית בגלזגו, מרח ליסטר [[מוך (חומר)|מוך|חתיכת מוך]] טבולה בתמיסת פנול על פצעו של ילד בן שבע, שספג שבר מורכב לאחר שגלגל עגלה דרס את רגלו. כעבור ארבעה ימים הוא חידש את הרפידה וגילה כי לא התפתח שום זיהום, וכעבור שישה שבועות נדהם לגלות שעצמותיו של הילד התאחו, ללא פגיעה ברקמה או מוגלה. לאחר מכן הוא פרסם את תוצאות מחקריו בירחון המדעי The Lancet בסדרה של שישה מאמרים, בין מרץ ל-יולי 1867. ליסטר הורה למנתחים שנמצאו תחת אחריותו ללבוש כפפות נקיות ולשטוף את הידיים לפני ואחרי ניתוחים בתמיסת פנול בריכוז של 5%. מכשירים נשטפו גם הם באותה תמיסה ועוזרים ריססו את התמיסה ב[[חדר ניתוח|חדרי הניתוח]]. שיטותיו של ליסטר לחיטוי באמצעות פנול הובילו לירידה משמעותית בזיהום דלקתי בקרב מנותחים וזכו לפופלאריות גוברת. כיום הוא נחשב "אבי הניתוח המודרני".
==קישורים חיצוניים==
| |||