ג'וזף ליסטר – הבדלי גרסאות

לפני מחקריו של ליסטר בתחום הניתוחים, האמינו רוב האנשים, כולל רופאים וחוקרים, כי זיהומים של פצעים נגרמים עקב נזק כימי כתוצאה מחשיפה ל"אוויר רע", או [[מיאזמה]]. מדי כמה זמן מחלקות [[בית חולים|בבתי חולים]] אווררו בשעות הצהריים, כאמצעי זהירות נגד התפשטות הזיהום באמצעות מיאזמה, אך לא היו מתקנים ל[[רחיצת ידיים]] או לניקוי פצעים של חולה. מנתחים לא נדרשו לשטוף את ידיהם לפני טיפול במטופל; בהיעדר [[תיאוריה]] כלשהי בנושא [[זיהום חיידקי]], נוהגים כאלה לא נחשבו נחוצים. למרות עבודתם של [[איגנץ זמלווייס]] ו[[אוליבר וונדלונדל הולמס האב]], בתי חולים קיימו ניתוחים בתנאים [[היגיינה|לא היגיינים]]. מנתחים באותה תקופה התייחסו ל"סירחון הכירורגי הישן והטוב" והתגאו בכתמים בחלוקי הניתוח הבלתי שטופים שלהם, כ[[סמל סטטוס]] או אות למומחיותם כמנתחים.

בזמן שהיה פרופסור לכירורגיה ב[[אוניברסיטת גלאזגו]], התוודע ליסטר למאמר שפרסם הכימאיה[[כימאי]] והמיקרוביולוגו[[מיקרוביולוגיה|המיקרוביולוג]] הצרפתי, [[לואי פסטר]]. המאמר הראה כי מזון יכול להתקלקל ב[[אורגניזם אל-אווירני |תנאים אנאירוביים]] אם היו קיימים מיקרו-אורגניזמים. פסטר הציע שלוש שיטות למיגור המיקרואורגניזמים האחראיים: סינון, חשיפה לחום או חשיפה לתמיסות כימיות. ליסטר אישר את מסקנותיו של פסטר בניסויים שערך, והחליט להשתמש בממצאיו כדי לפתח טכניקות חיטוי לפצעים. מכיוון ששתי השיטות הראשונות שהציע פסטר לא היו מתאימות לטיפול ברקמות אנושיות, ניסתה ליסטר את החיטוי הכימי.