ויליאם ויי – הבדלי גרסאות

הידיעות על אודות ויליאם ויי מועטות והן שאובות מתוך כתביו שלו. נולד ב[[דבון (מחוז)|מחוז דבון]] ב[[דרום-מערב אנגליה]] והתחנך ב[[אוניברסיטת אוקספורד|אוקספורד]]. אחרי השלמת לימודיו לתארים האקדמיים ב[[תאולוגיה]] צורף לסגל העמיתים בקולג' אקסטר באוקספורד {{אנ|Exeter ollege, Oxford}}. ויי היה בין אנשי הסגל הראשונים ב[[איטון קולג'|קולג' איטון]] עם ייסודו ב-[[1441]] ושימש גם כ[[גזבר]] של המוסד. ב-[[1456]] ערך מסע [[צליינות]] ל[[סנטיאגו דה קומפוסטלה]], ב-[[1458]] יצא למסע עלייה לרגל למקומות הקדושים ב[[ארץ ישראל]] וב-[[1462]] יצא למסע נוסף לארץ ישראל. לפני שהפליג מ[[ונציה|וונציה]] בדרכו לארץ ישראל נסע ל[[רומא]], ובכך מילא את מצוות הצליינות לכל שלושת מוקדי העלייה לרגל החשובים ביותר לנצרות המערבית בתקופתו. אחרי שובו ממסעותיו פרש ממִשׂרתו בקולג' איטון ועבר למנזר הגברים ה[[אוגוסטינים|אוגוסטיני]] באדינגטון {{אנ|Edington Priory}} שבמחוז [[וילטשייר]] {{אנ|Edington, Wiltshire}} ושם חי את שארית ימיו.

ויי היה הרוח החיה בהקמת ה[[קפלה]] בכנסיית המנזר באדינגטון שהוקדשה ל[[כנסיית הקבר|קבר הקדוש]] בירושלים ונבנתה בתצורת היכלית הקבר (האדיקולה). בקפלה הוצגו חפצים שליקט למזכרת בצד דגמים מעץ של כנסיות בארץ ישראל, ציורים של אתרים קדושים ושל מחזות קדושים, הכְּתבים שחיבר על צליינותו וכן מפה של ארץ ישראל ומפת תבל ([[מפה מונדי]]). בצוואה, שמכוחה הוריש ויי את רכושו למנזר, מנה בין היתר תיבת [[שרידים קדושים]] שהכילה "אבן מהר הגולגותא, אבן מקבר ישו, אבן מ[[הר תבור]], אבן מן המקום שבו נמצא הצלב הקדוש ב[[כנסייתבכנסיית הקבר]] ואבן מ[[כנסיית המולד|מערת המולד]] ב[[בית לחם]]".{{הערה|התרגום לעברית מתוך: [[נתן שור]], ספר העלייה לרגל לארץ ישראל, [[הוצאת אריאל|אריאל]] 98–99, מארס 1994–אדר תשנ"ד, עמ' 71}} כל אלה נועדו לעורר חוויית קרבה רוחנית לאתרים הקדושים. המוצגים למיניהם הלכו לאיבוד במהלך [[פירוק המנזרים באנגליה]] בשנים [[1536]]–[[1541]], אך הכְּתבים נמצאו ונמסרו ב[[המאה ה-17|מאה ה-17]] לספריית הבודליאנה. מלבד כְּתביו על מסעותיו שרדו שני אוספי דרשות שחיבר.