גובלן – הבדלי גרסאות

 

[[בריסל|בברוסל]] בבלגיה התפתחה כבר במאה ה-15 תעשיית טפטין ענפה, שנחשבה למעולה ביותר, כמו שכתב [[אפיפיור|נציג האפיפיור]] <ref>{{צ-ספר|מחבר=Guy Delmarcel, An Volckaret|שם=Flemish Tapestries Five Centuries of Tradition|מקום הוצאה=Luxemburg|מו"ל=De Wit|שנת הוצאה=1995|מהדורה=1995|מתרגם=Rodney Martin ,Alison Mouthaan-Gwillim, Willy Stevens, Fabiene Selfslagh, Suzanne Koening , Heidrun Satler|עריכה=Peter Smets|עמ=13|פרק=Flemish tyapestry, An Art on a European Scale|שפה=הולנדית, אנגלית, צרפתיתת גרמנית|ISBN=}}</ref>[nuncio] [[ארצות השפלה|לארצות השפלה]] [[קרדינל|הקרדינל]] גואידו בנטיוולגיו [Guido Bentivoglio ] ,במכתב לקרדינל סקיפיו בורגזה מזכיר המדינה ואחיין של [[אפיפיור|האפיפיור]] פאול החמישי ביולי 1610 ושוב בדצמבר של אותה שנה .

 

בתחילת [[המאה ה-20]] החלו אומנים ידועים להתעניין שוב בטכניקות הגובלן. בזכותם זכתה טכניקת הגובלן לפריחה מחודשת ובכפר הצרפתי אובוסון (Aubusson) שוחזרו בתי אריגה שהביאו לפריחה כלכלית של המקום ושל הגובלנים. החלוץ בתחום היה האמן [[ז'אן לורסה]] (Jean Lurçat) ואליו הצטרפו גרומֵיר (Gromaire), [[דום רובר]] (Dom Robert), [[סן סאן]] (Saint Saen), [[פבלו פיקאסו]] (Pablo Picasso) ועוד רבים.

 

 

ב[[ישראל]] מוכרים שטיחי הקיר המפורסמים ב[[טרקלין שאגאל]] שב[[הכנסת|כנסת]], אותם עיצב [[מארק שגאל|מארק שאגאל]].