הגדודים העבריים – הבדלי גרסאות

הגדוד ה-38 התאמן ב[[מצרים]] וממנה נשלח ל[[ארץ ישראל]]. בארץ כבר היו מתנדבים רבים מקרב הצעירים אשר הרכיבו בהמשך את הגדוד ה-40. בתחילת יוני כבר ניצב הגדוד בחזית הכוחות הבריטיים, ב[[הרי אפרים]], גזרה בה ניהלו הכוחות הבריטיים [[לוחמה זעירה]] מול העות'מאנים. האויב הראשי לחיילי הגדוד לא היו העות'מאנים אלא ה[[מלריה|קדחת]] אשר הכתה רבים מהם.

באמצע אוגוסט נשלח הגדוד אל חזית [[הירדן]], והוא היווה חוליה מקשרת לכל החזית הבריטית. בספטמבר קיבל פטרסון הוראה לכבוש את גשר אום-אל-שרט ב[[בקעת הירדן]], הגשר היחיד באזור. (נמצא בדיוק מזרחית למושב [[נתיב הגדוד]], ששמו מנציח את הפעולה הזאת).
הפלוגה הראשונה שנשלחה למקום ספגה אש, הקפטן ג'וליאן, מפקדה, חולץ בקושי, הלויטננט נפצע ונפל בשבי וטוראי נהרג. אחר כך נשלחה הפלוגה שבראשה עמד ז'בוטינסקי לתפוס את המקום, והמשימה הוכתרה בהצלחה ב-22 בחודש (המושב [[נתיב הגדוד]] נקרא על זכר הפעולה).
משם המשיך הגדוד לאזור [[סלט (עיר)|אס-סאלט]] ממזרח ל[[נהר הירדן]], היכן שכבר הקדים אותם הגדוד ה-39, ושם היווה חיל מצב. ב[[הגלעד|גלעד]] הושלם הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל, והגדוד חזר אל צידה המערבי כשבידיו שבויים עות'מאנים וגרמניים. בהמשך עסק הגדוד באבטחת מתקני צבא.