ז'אן קוראלי – הבדלי גרסאות

(1831). הבלט מספר את סיפורה של נערה צעירה, שאציל מפתה ואחר זונח אותה, נושא שקוראלי ישוב אליו ביצירות באות. לאחר זאת בא בלט לאופרה "La Tentation" {{כ}} (1852), שיצאה נשכרת מן האופנה הגדלה והולכת של מחזות, בלטים ואופרות עם היבט על-טבעי. הייתה זו הראשונה בשורה ארוכה של עבודות לבימת האופרה. אחריה באה יצירת בלט חשובה, "הסערה, או אי רוחות הכשפים", (La Tempête, ou L'Ìle des Génies) {{כ}} (1834), למוזיקה מאת [[ז'אן שנייצהופר]]. [[פולין דיברניי]] וז'וזף מאזילייר רקדו את הנאהבים לאה ופרננדו, והבלרינה הווינאית הצעירה [[פאני אלסלר]], שהייתה אז בראשית דרכה לתהילה, ביצעה את תפקיד הפיה אלסין. אלסלר הייתה לכוכב של ממש ביצירתו הבאה של קוראלי, "השד החיגר" (Le Diable Boiteau) {{כ}} (1836),{{הערה|[http://www.roh.org.uk/people/jean-coralli אנציקלופדיה בריטניקה, ביוגרפיה של ז'אן קוראלי]}} שם התפרסמה בביצוע "לה קאצ'וצ'ה", מחול ספרדי שאת הכוריאוגרפיה שלו ייתכן שיצרה בעצמה.

 

 

גוטייה והמלחין בורגמילר שיתפו שוב פעולה עם קוראלי בבלט הבא שלו, "לה פרי" (1843), סיפור מסובך על פיה אוריינטלית, שצעיר מתאהב בה לאחר שראה אותה בחלום בהשראת אופיום. הכוריאוגרפיה של קוראלי, עם גריזי ופטיפה בתפקידים הראשיים, זכתה לשבחי העיתונות והקהל, והבלט נהנה מהצלחה רבתי. הבלט שלפני האחרון, "Eucharis" {{כ}} (1844), נחל כישלון, והבלט האחרון שלו,"Ozaï" {{כ}} (1847), בוצע רק עשר פעמים. קוראלי פרש ממשרתו באופרה של פריז בשנת 1854 ומת רק ארבע שנים אחר כך.