ויקיפדיה

תוכנית אפולו – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אמריקאים אפריקאים ==> אפרו-אמריקאים
מ שריפה-שרפה (דרך WP:JWB)
שורה 8:
תוכנית אפולו באה בעקבות תוכניות חלל קודמות של ארצות הברית: תוכניות [[תוכנית מרקורי|מרקורי]] ו[[תוכנית ג'מיני|ג'מיני]], שהופעלו מסוף [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה־50 של המאה ה־20]]. תוכנית אפולו עצמה, שהופעלה בין 1961 ל־1972, עשתה שימוש ב[[משגר לוויינים|משגרים]] מ[[סטורן (משפחת משגרים)|משפחת משגרי הסטורן]] לשיגור המשימות לחלל. משגרי סטורן ו[[אפולו (חללית)|חלליות אפולו]] שימשו במשימות נוספות לתוכנית אפולו, שכללו שלושה שיגורים במהלך תוכנית [[סקיילאב]] בשנים 1974–1973 ושיגור אחד במהלך תוכנית [[אפולו-סויוז|אפולו־סויוז]] ב־1975.
 
כל משימות תוכנית אפולו, למעט שתיים, היו מוצלחות. בשנת [[1967]], במהלך תרגיל חזרה לשיגור [[אפולו 1]] פרצה שריפהשרפה בתא הפיקוד של החללית ושלושת אנשי הצוות נספו. ב־[[1970]], במהלך טיסתה של משימת [[אפולו 13]] אל הירח, ארעה תקלה במערכות קיום החיים בתא הפיקוד של החללית. התקלה חייבה את אנשי הצוות להשתמש במערכות קיום החיים של רכב הנחיתה הירחי (כינויו "העיט"{{הערה|[https://davidson.weizmann.ac.il/online/sciencehistory/צעד-קטן-להיסטוריה צעד קטן להיסטוריה], באתר [[מכון דוידסון לחינוך מדעי|מכון דודיסון]]}}) עד שחזרו אל כדור הארץ בשלום.
 
תוכנית אפולו השיגה מספר ציוני דרך משמעותיים בתולדות טיסות החלל: היא התוכנית היחידה שבמסגרתה נשלחו בני אדם אל מעבר ל[[מסלול לווייני נמוך]]; [[אפולו 8]] הייתה המשימה המאוישת הראשונה שיצאה ממסלול כדור הארץ והקיפה גרם שמיים אחר מלבד כדור הארץ, ו[[אפולו 17]] היא המשימה המאוישת האחרונה שעשתה זאת. תוכנית אפולו דרבנה פיתוחים טכנולוגיים בתחומים רבים מלבד מתחומי הטילאות וטיסות החלל, כגון [[אווירונאוטיקה]], [[תקשורת]] ו[[מחשב]]ים. כמו כן הציתה התוכנית התעניינות בתחומים [[הנדסה|הנדסיים]] ומדעיים רבים בקרב בני כל הגילאים, והשאירה מתקנים ומכשירים רבים שפותחו במהלך התוכנית כציוני דרך. תאי הפיקוד של חלליות אפולו, עם כלים נוספים ששימשו בתוכנית, מוצגים במוזיאונים בכל רחבי העולם, ביניהם [[מוזיאון האוויר והחלל הלאומי]] ב[[וושינגטון די. סי.]] ובמתקני נאס"א ב[[פלורידה]], [[טקסס]] ו[[אלבמה]].
שורה 207:
מפני שתא הפיקוד ותא השירות היו מחוברים אחד לשני במשך רוב המשימה שניהם יחד היו למעין "מעבורת" שנודעה כתא הפיקוד/שירות (Command/Service Module ובקיצור CSM) שנשאה רכב נחיתה ירחי נפרד (שמשקלו היה כמחצית ממשקל ה־CSM), ואת האסטרונאוטים חזרה לכדור הארץ. זמן קצר לפני ה[[חדירה לאטמוספירה]] היה תא השירות "מושלך" ורק תא הפיקוד לבדו היה חודר לאטמוספירה מוגן על ידי מגיני החום שלו, שהתפוררו במהלך החדירה. לאחר החדירה נפרשו שלושה [[מצנח]]ים שהאטו את תא הפיקוד עד לנחיתה רכה באוקיינוס (המכונה "splashdown").
 
חברת [[נורת' אמריקן אוויאיישן]] זכתה בחוזה לבניית תאי הפיקוד והשירות, יחד עם השלב השני ([[S-II]]) של משגר ה[[סטורן V]] עבור נאס"א. היחסים בין נאס"א לנורת' אמריקן אוויאיישן הפכו למתוחים במהלך החורף של שנת 1966–1965 בעקבות משלוחים מאוחרים, בעיות איכות ובעיות תקציב בשני הרכיבים.{{הערה|[http://history.nasa.gov/Apollo204/phillip1.html "NASA Apollo Mission Apollo-1 -- Phillips Report"]}} היחסים הפכו למתוחים יותר כעבור שנה כאשר שריפהשרפה שפרצה בתא הפיקוד של משימת [[אפולו 1]] גרמה למותם של שלושת אנשי הצוות. ועדת החקירה מצאה כי השריפההשרפה נגרמה בעקבות [[קצר חשמלי]] במערכות החשמל של תא הפיקוד. בעוד הטלת האחריות על האסון הייתה מסובכת, ועדת החקירה סיכמה כי "ליקויים היו קיימים בתכנון תא הפיקוד, בבנייתו ובביקורת האיכות שלו".{{הערה|[http://www.hq.nasa.gov/office/pao/History/Apollo204/find.html Report of the Apollo 204 Review Board, Findings and Recommendations]}}
 
מערכת המילוט של החללית אפולו נועדה לנתק את תא הפיקוד של החללית מהמשגר במקרה חירום. המערכת כללה "מגדל מילוט" שהורכב בחרטום תא הפיקוד, שהיה בעצם משגר קטן מונע בדלק מוצק. אם זוהתה תקלה חמורה במשגר בעודו עומד על כן השיגור, או באמצע הנסיקה, הוצת מגדל המילוט והסיט את תא הפיקוד ממסלול המשגר וטווח הפיצוץ הצפוי שלו. המגדל היה מעלה את תא הפיקוד לגובה ממנו ניתן היה להצניח את התא; אז שוחרר התא מהמגדל וצנח ל[[האוקיינוס האטלנטי|אוקיינוס האטלנטי]]. אם התבצע השיגור כמתוכנן, היה מגדל המילוט מושלך בגובה 56 ק"מ עם היפרדות השלב הראשון. בגובה זה היה תא הפיקוד היה בגובה מספיק כדי לאפשר לו לצנוח בבטחה במקרה חירום בכוחות עצמו, ללא צורך במגדל המילוט.
שורה 354:
:משימה לא מאוישת. משגר הסטורן IB נשא חללית אפולו למסלול בליסטי ארוך שהקיף כשלושה רבעים מכדור הארץ. מטרת המשימה הייתה, בדומה למשימת AS-201, לבחון את מערכות חללית האפולו, אך לזמן ממושך יותר. עם זאת, בשונה מהחללית שנשאה משימת AS-201, במשימה זו נישאה חללית (חללית מס' 11) שהייתה מותאמת כמעט לחלוטין לשיגור צוות. במהלך המשימה הופעל מנועה הראשי של החללית 4 פעמים ונבחנו יכולת החדירה לאטמוספירה.
 
[[קובץ:Apollo 1 fire.jpg|250px|ממוזער|שמאל|פנים תא הפיקוד של החללית [[אפולו 1]] (כך נקראה בדיעבד) לאחר השריפההשרפה]]
 
===אסון אפולו 1===
{{הפניה לערך מורחב|אפולו 1}}
אפולו 1 (שמה הרשמי באותה עת היה AS-204) הייתה מיועדת להיות המשימה המאוישת הראשונה בתוכנית אפולו, והיא תוכננה לשיגור ב־[[21 בפברואר]] [[1967]]. לרוע המזל, ב־[[27 בינואר]] 1967, בעת אימון בתוך תא הפיקוד, פרצה שריפהשרפה ושלושת אנשי הצוות: [[וירג'יל גריסום]], [[אדוארד היגינס וייט|אדוארד ווייט]] ו[[רוג'ר צ'אפי]], נספו. הוועדה שחקרה את האסון מצאה כשלים רבים בחללית האפולו, אותם דרשה לתקן לפני שיגור המשימה הבאה. בין הכשלים היו הרכב האטמוספירה בתוך החללית, שהיה 100% [[חמצן]], דבר המגביר את הסיכויים לפריצת שריפהשרפה אפילו מניצוץ קטן, והמערכת המסובכת של דלת תא הפיקוד, שלא איפשרה לצוות להימלט ממנו כשפרצה השריפההשרפה.
 
בעקבות ממצאי ועדת החקירה, הורתה נאס"א לחברת [[נורת' אמריקן אוויאיישן]], יצרנית ה־CSM, לבצע שינויים נרחבים בחללית האפולו. בין השינויים היו החלפת הפתח בפתח שהיה ניתן לפתיחה תוך 10 שניות בלבד, שינוי אטמוספירת החללית לתשלובת של חמצן ו[[חנקן]], והחלפת רכיבים חשמליים רבים וכיסויים בצורה בטוחה, כך שלא יגרמו לניצוצות.
שורה 480:
במרץ 1967, לאחר שיגורם של שלוש משימות אפולו לא מאוישות על גבי משגר [[סטורן IB]], ולאחר אסון [[אפולו 1]], יצאה הוראה מהמטה המרכזי של נאס"א לשנות את צורת מספור המשימות.{{הערה|שם=זיהויי אפולו|[http://www.astronautix.com/details/des17691.htm Apollo Saturn 1967.03.25 - Designations for Apollo]}}
 
עד אז מוספרו המשימות בצורה הזו: "AS-YXX", כאשר ה־AS הוא קיצור של Apollo-Saturn (אפולו־סטורן), ה־Y הוא סוג המשגר (1 - סטורן I,{{כ}} 2 - סטורן IB,{{כ}} 5 - סטורן V) וה־XX הם המספר הסידורי של המשימה. למעשה, המספור היה הזיהוי הסידורי של המשגר, כלומר המשימה נקראה על שם המשגר. לכן יצא שהמשימות לא מוספרו על פי סדר שיגורם אלא לפי המשגר ששימש את השיגור (כך יצא שמשימת AS-203 שוגרה לפני AS-202). בלבול נוסף נוצר לאחר שהמשימה המאוישת הראשונה בתוכנית אפולו (שנקראה בדיעבד [[אפולו 1]]), שנקראה על שם משגרה - AS-204 - בוטלה כביכול לאחר השריפההשרפה, והמשגר הוצב לשימוש משימה חדשה ([[אפולו 5]]).{{הערה|שם=זיהויי אפולו}}
 
ההוראה שהוציאה נאס"א הייתה שמעתה ואילך, כל משימות התוכנית יזוהו כ"אפולו X", כאשר ה־X הוא מספר סידורי שמתחיל מ־4 (כדי להתחשב בשלוש המשימות הקודמות ששוגרו תחת הזיהויים AS-201 עד AS-203, שיקראו "אפולו 1", "אפולו 2" ו"אפולו 3"). המספר היה ניתן לפי סדר השיגור ולא כתלות במשגר.{{הערה|שם=זיהויי אפולו}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/תוכנית_אפולו"