מערכת גילוי עשן – הבדלי גרסאות

'''מערכת גילוי אש ועשן''' היא מערכת הנועדה לתת התרעה בדבר [[שריפהשרפה]] המבוססת על גלאי עשן.

בסיס המערכת הוא "רכזת" - התקן אלקטרוני המקבל קריאות מגלאי העשן של המערכת ומחליט מתי לתת התראת שריפהשרפה. קיימים שני סוגים בסיסיים של רכזות:

*'''רכזת כתובתית''' (מכונה גם רכזת אנלוגית) - רכזת בה מקבל כל גלאי כתובת משלו. רכזת כזו מאפשרת איתור מדויק של מקום השריפההשרפה.

*התקנים ידניים כגון לחצן/מושכן: הרגישות האנושית ל[[עשן]] עולה על זו של כל גלאי מלאכותי שמחירו סביר. ההנחה הבסיסית היא שבמידה ופורצת שריפהשרפה בחלל המאוכלס באנשים, יהיו אנשים שיבחינו בה הרבה בטרם תתגלה על ידי כל גלאי. לכן מותקנים כחלק מהמערכת לחצנים המאפשרים להעביר התרעה ידנית על שריפהשרפה. לרוב יותקנו האמצעים האלו ביציאה מאזורים, בחדרי מדרגות וליד דלתות [[יציאת חירום]].

* [[קובץ:Wheelock mt2.jpg|ממוזער|צופר שריפהשרפה משולב נצנץ]]אמצעי שמע: צופרים, רמקולים. אמצעים אלו משמיעים אזעקה או הודעות קוליות המודיעות על גילוי שריפהשרפה במבנה.

* אמצעים ויזואליים: [[נורה חשמלית|נוריות]] סימון (עבור גלאי עשן מוסתרים), נצנצים. אמצעים אלו מתריעים בצורה חזותית: נצנצים נועדו להסב את תשומת לבם של אנשים [[לקות שמיעה|כבדי שמיעה]], בעוד שנורות סימון נועדו יותר לסימון מיקומה המדויק של השרפה במקרה שאינו גלוי לעין - למשל במקרה של שריפהשרפה שפורצת בחדר סגור, מעל ל[[תקרה#תקרה מונמכת|תקרה אקוסטית]] וכדומה.