יחסי ישראל–מצרים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ התחיבויותיה->התחייבויותיה - תיקון תקלדה בקליק
מ תיקון קישור
שורה 42:
בנוסף, החלה מצרים לטעון כי הנסיגה הישראלית לא הושלמה וכי רצועת החוף של [[טאבה]], בה הקימה ישראל מלון, היא שטח מצרי ועל ישראל להחזירה למצרים באופן מיידי. למרות משברים אלו, תיירים ישראלים רבים החלו לפקוד את מצרים.
 
ההתקררות בין המדינות המשיכה לאחר רציחתו ב[[קהיר]] ב-[[1985]] של [http://www.laadgal-ed.btl.govco.il/Web/Hegpoalim/Victimsinfo/111n_show.aspx?IDid=34172 אלברט אטרקצ'י], [[דיפלומט]] ששירת ב[[שגרירות ישראל]] במצרים, רציחתה של אתי טלאור ופציעתם של שלושה עובדי שגרירות נוספים בפיגוע בקהיר ב-[[1986]] ו[[הפיגוע בראס בורקה]] באוקטובר 1985 בו חייל מצרי רצח שבעה ישראלים שנפשו בסיני. עדים שהיו במקום סיפרו על התעלמות מצרית מבקשות העזרה של הישראלים ומזלזול בוטה ועוין. במקביל באותה שנה הסכימו שני הצדדים לגשת לבוררות בינלאומית בנוגע למעמדה של טאבה. בעקבות כך החזירה מצרים את שגרירה לתל אביב.
 
מספר שנים מאוחר יותר בינואר [[1989]], בעקבות הסכם הבוררות בין המדינות, הועברה רצועת החוף של טאבה על בית המלון הישראלי וכפר הנופש שנבנו בה (מלון [[הילטון טאבה]]), לידי מצרים במה שתואר על ידי המשטר המצרי כ"השבת גרגר החול האחרון של המולדת". עם זאת, גם החזרתה של טאבה לידיים מצריות לא הביאה למפנה חיובי ביחסי שתי המדינות. זמן קצר לאחר החזרת טאבה למצרים [[פיגוע האוטובוס במצרים (1990)|הותקף אוטובוס ישראלי סמוך לקהיר]] ואחד עשר ישראלים נרצחו. פיגוע זה היווה מכה אנושה לתיירות הישראלית ההולכת ומתמעטת למצרים והיווה נקודת מפנה ברצונם של ישראלים לבקר במדינה השכנה.