הבדלים בין גרסאות בדף "מלחמת מדין"

נוספו 2 בתים ,  לפני 4 חודשים
מ
בוט החלפות: שנייה\1
מ (הסרת פרמטרים ריקים בתבניות שחוסמים שאיבה אוטומטית מוויקינתונים (תג))
מ (בוט החלפות: שנייה\1)
משה ציווה את העם שיפרישו אלף אנשים מכל שבט למלחמה, ומינה את פינחס ללכת בראשם. הלוחמים תקפו את מדין, והרגו את כל הזכרים, וביניהם חמשת מלכי מדין – אוי, רקם, צור, חור, רבע – ובלעם בן בעור, שעפ"י המפרשים הגיע לשם כדי לקבל את שכרו על עצתו. את כל רכושם של המדינים, וכן את נשיהם וטפם, לקחו בני ישראל כשלל מלחמה.
 
כשחזרו הלוחמים כעס עליהם משה על שהשאירו בחיים את הנשים, שהיו בעצם גורם החטא, וציווה עליהם להרוג כל אשה גדולה מספיק למשכב זכר וכן כל הזכרים שבטף. על פי ציווי מפורש של ה', חולק השלל, שכלל את בנות מדין הקטנות ומאות אלפי בהמות באופן הבא: ראשית הכל הלוחם קבל מחצית, ושאר העם קבל את המחצית השניההשנייה, ולאחר מכן הצטווה הכח הלוחם להפריש חלק אחד מחמש מאות ממחציתו ולתתנו ל[[אלעזר הכהן|אלעזר]] [[כהן גדול|הכהן הגדול]]. שאר העם הצטווה להפריש חלק אחד מחמישים ולתתו ל[[שבט לוי]]. החלוקה הסופית: הלוחמים (49.9 אחוז), שאר העם (49 אחוז), הלויים (אחוז) ואלעזר הכהן (0.1 אחוז). בנוגע ל[[מטלטלין]] שנלקחו כשלל לא היציווי כיצד לחלק, וכל לוחם בזז לעצמו כרצונו, אך לאחר שמנו הלוחמים את השבים מהמלחמה, ומצאו שאיש לא נהרג, הם החליטו להקדיש למשכן את כל הזהב ששללו.
 
השלל שנלקח במלחמה מתואר לפרטים,